בגני הילדים אנו יכולים לפגוש בילדים שמצליחים להשתלב מבחינה חברתית ולהתחבר לקבוצת השווים ולאלו שאינם מצליחים או לוקח להם הרבה זמן להיות חלק מקבוצת השווים.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין סגנונות הורות וכישורים חברתיים של הילד בילדות המוקדמת.

עבודת החקר מתבססת על הקשר התיאורטי של סגנונות ההורות השונים ובעיקר ביחסי הורים וילדים בגיל הרך בהתפתחות של הילד בכישוריו החברתיים. ישנן גישות הוריות אשר מעודדות ומסייעות לילד בגיל הרך לפתח את כישוריו החברתיים ותורמות להשתלבותו בחברה. לעומת גישות הוריות אשר מדכאות את כישוריו החברתיים של הילד ופוגעות ביכולתו להשתלב בחברה ואף משפיעות לטווח הארוך בחיי הילד. הורים סמכותיים משפיעים על הילד בבחינת שליטה עצמית. סגנון זה תורם לפיתוח כישורים חברתיים.

נושא העבודה עוסק בקשר הקיים בין סגנונות ההורות השונים (הסגנון הסמכותי, סמכותני, המתירני והמזניח) על השפעת פיתוח וטיפוח הכישורים החברתיים של הילד בגילאי הילדות המוקדמת.

הבדיקה בוצעה על פי שיטת מחקר כמותית. נעשה שימוש בשאלונים אשר מודדים את המשתנים במחקר.

כלי המחקר כלל שאלון: שאלון פרטים סוציו דמוגראפיים, שאלון סגנונות הורות- ושאלון כישורים חברתיים של הילד למילוי על ידי ההורים.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי קיים קשר חיובי בין סגנון הורות סמכותי לבין תפיסת היכולות החברתיות,. כלומר, ככל שההורה תופס עצמו כבעל סגנון הורות סמכותי רב יותר, מידת הכישורים החברתיים של הילד תהיה רבה יותר ולהיפך. עוד נמצא כי קיים קשר שלילי בין סגנון הורות סמכותני לבין תפיסת היכולות החברתיות. כלומר, ככל שההורה תופס עצמו כבעל סגנון הורות סמכותני רב יותר, מידת הכישורים החברתיים של הילד תהיה מועטה יותר ולהיפך.