יחסים בין-אישיים הם אמצעי עיקרי שבאמצעותו אנשים מפתחים זהות ודימוי עצמי חיובי לאורך חייהם. Bowlby דן במושג היחסים הבין-אישיים מנקודת המבט של יחסי ההתקשרות, החל מתקופת הינקות עם ההתקשרות למטפלים – ההורים.

מטרתו של מחקר זה היא לבחון את ההשפעות של סגנון התקשרות הורה על דימוי עצמי בגיל ההתבגרות.

יש לציין כי תחושת הביטחון עם דמות מהורה או מטפל עיקרי מחדירה דימוי עצמי חיובי. כאשר ילדים מגיעים לגיל ההתבגרות, הם מתחילים ליצור קשרים מתמשכים יותר עם חברים ו במהלך תקופה זו, למתבגרים הזדמנויות גדולות יותר לעצמאות מההורים והם מסוגלים לראות את עצמם כחלק מקהילה גדולה יותר של אנשים. חלק מהאנשים האלה, במיוחד בני גילם, המעורבים ביחסים החדשים עשויים להפוך למקורות אמון חדשים. המתבגרים זקוקים ליחסי תמיכה חדשים אלה, שכן מידע או תמיכה של הורה עשויים שלא להיות רלוונטיים יותר. הם גם זקוקים ליחסים אלה כדי לבסס את זהותם, על ידי השוואת דעות וערכים עם אחרים. יתר על כן, קבוצות אלה יכולות לספק את הכישורים החברתיים ואת הדימוי העצמי החיובי באמצעות התקשרות, סגנון התקשרות.

מטרת המחקר היא לבחון את השפעת יחסי ההתקשרות על הדימוי העצמי בגיל ההתבגרות. הספרות מעידה כי לקשר עם ההורים והעמיתים השפעה חיובית על היבטים שונים של דימוי עצמי. כמו כן, ההנחה כי לרמות ההתקשרות של מתבגרים להוריהם ולעמיתיהם תהיה השפעה על הדימוי העצמי אוששה בשורת מחקרים.  כלומר תחושה של ביטחון במסגרת יחסי הורים וילדיהם בגיל ההתבגרות מפחיתה תחושות של מצוקה ואמנות שליליות ביחס לעצמי. התקשרות בטוחה, מבירה אמון באחרים, מגבירה אמונות חיוביות על הסביבה ועל העצמי וכן מגבירה תחושה רווחה בקרב הפרטים. התקשרות בטוחה מגבירה בריאות נפשית חיובית, יכולת שליטה , התמודדות עם כישלונות, בטחון עצמי ודימוי עצמי חיובי.

הבדיקה נערכה באמצעות מחקר כמותי אשר כלל הפצת שאלון וניתוחם.