הגישות המקובלות כיום מדגישות את חשיבות תחושת הביטחון בהתקשרות הרגשית של המתבגרים עם ההורים והשפעתה על יכולתם לאינדיווידואציה ולוויסות עצמי רגשי. ההורים מעניקים למתבגר תחושת ביטחון זו באמצעות הסמכות ההורית, המוגדרת כיכולת ההורים לשלב מתן חום ומתן אוטונומיה פסיכולוגית למתבגר יחד עם דרישה להתנהגות בוגרת, היענות לכללים ולחוקים המקובלים במשפחה והימנעות מעשיית מעשים העלולים לפגוע בו.

עבודה זו בוחנת את הקשר בין סגנון ההורות לבין התנהגות הילד הבוגר בקרב הורים דתיים לעומת חילוניים.

קביעת גבולות ההופעה החיצונית, בחירת החברים, דפוסי בילוי והתנהגות שיש עמה סיכון, הם ספציפיים לכל משפחה ותלויים בהקשר התרבותי. לכך יש חשיבות רבה ביותר בישראל שהיא חברה בעלות מערכות תרבותיות שונות כגון יהודים ערבים, מזרחיים- אשכנזים, דתיים –חילוניים ועוד. בהקשר זה כל אחד מההורים ומהמתבגרים מביא עמו לתהליך המשפחתי מאפיינים אישיותיים ועמדות שונות. אחד המבחנים המשמעותיים של ההורים היא היכולת להפעיל את סמכותם, כדי להבטיח את היענות המתבגרים לכללים שנקבעו. הפעלת הסמכות אין פירושה השפלת המתבגר או תוקפנות כלפיו ,שעלולה להתפרש כאיום על האינדיווידואליות וההערכה העצמית שלו.
עבודה זו בוחנת את הקשר בין סגנון ההורות לבין התנהגות הילד הבוגר בקרב הורים דתיים לעומת חילוניים.

הבדיקה בוצעה על פי שיטת מחקר כמותית. נעשה שימוש בשאלונים אשר מודדים את המשתנים במחקר.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי קיים קשר בין סגנון הורות לבין בעיות התנהגות, כאשר סגנון סמכותני מוביל לשיעור נמוך באופן יחסי של בעיות התנהגות וכי קיים קשר בין סגנון הורות לבין מידת דתיות. כמו כן, אימהות דתיות נמצאו סמכותניות ואילו אימהות חילוניות נמצאו סמכותיות.
עולה כי על מנת להגביל את המתבגר וכן לשלוט בבעיות התנהגות על ההורה להיות בעל סגנון סמכותני וכן סביר כי הוא יהיה בעל זיקה לדת היהודית.