מערכת החינוך המודרנית היא מעצם טבעה זרה לתרבות הערבית המסורתית. דור ההורים מרביתו לא הכיר את מערכת החינוך של היום. הוא אינו יכול להרגיש אליה קשר, אינו מסוגל  לקחת חלק בחינוך הפורמאלי של ילדיו, ולרוב נרתע מיצירת קשרים עם צוות בית הספר.

העבודה הנוכחית עניינה בבחינת השאלה האם קיים קשר בין מעורבות הורים, שביעות רצון לבין אימון ההורים כלפי מערכת החינוך הערבית?

צוותי המורים מצדם אינם מעודדים קשר עם הורים ולרוב מרגישים מאוימים מיוזמות של מעורבות ההורים בחיי בית הספר. כתוצאה מכך, ציבור ההורים אינו מודע לצרכים של הילד הקשורים בחינוכו במסגרות הלימודיות.

ההורים, שלא התנסו בלימודים פורמאליים, אינם מכירים את מבנה מערכת החינוך, אינם מודעים לזכויות ילדיהם בתוכה ואינם מכירים דרכים של מעורבות פעילה ובונה בתהליך החינוך שלהם. נוצרה מציאות שבה ההורה אינו שותף בחינוך הפורמאלי של ילדיו, וגם איננו יכול להציב בפני הרשויות דרישות לשיפור המערכת ולהקצאת משאבים שיאפשרו שינוי כולל ומשמעותי בחינוך

במערכת החינוך הערבית –בדווית ההורים אינם מעורבים המערכת הלימודים לדידם בית הספר הנו מקום בו ילדיהם מתחנכים באופן נוקשה ומחמיר בהתאם למסורת ותו לא .

קיים קונפליקט בין מטרות החברה המערבית, המודרנית והדמוקרטית   להתקדמות והתפתחות והכוחות המנוגדים המסורתיים השואפים לשמר את המסורות של הקהילה הנמצאת באמצעו של קונפליקט תרבותי חמור.

שאלת המחקר: האם קיים קשר בין מעורבות הורים, שביעות רצון לבין אימון ההורים כלפי מערכת החינוך הערבית ?

מטרות המחקר : מטרתו התיאורטית המרכזית של המחקר הנוכחי הינה לבחון ולאפיין את הגורמים השונים: מעורבות הורים, שביעות רצון ואימון במערכת החינוך.

יתרה מזאת, מטרתו התיאורטית המרכזית של המחקר הנוכחי הינה לבחון ולאפיין את עמדתם של ההורים כלפי מעורבות ההורים ושביעות רצון ואימון במערכת החינוך הערבית.

עבודה זו כוללת סקירת ספרות, הצעה למחקר אמפירי/כמותי וכן שאלון מותאם לבחינת משתני השערות המחקר