התמודדות מוגדרת כמנגנון המתווך בין הלחץ לתוצאות ההסתגלות אליו. ההתמודדות עם הלחץ והאסטרטגיות להתמודדות עם לחצים במקורם העבודה גם תלויות מין והשכלה.

סקירת ספרות הבוחנת את הקשר בין אופטימיות, מנהיגות מעצבת והתמודדות עם לחץ לבין התנהגות אזרחית.

דרכי ההתמודדות של האדם עם מצב הלחץ הן בעלות השפעה על תחושת הרווחה הפיזית, הפסיכולוגית והחברתית, שכן הן משפיעות על חווית הלחץ ועל ההסתגלות. אמצעי ההתמודדות מופעלים במטרה להחזיר את שיווי המשקל שהופר, עקב היעדר איזון בין דרישות הסביבה ויכולת התגובה של האדם.

על פי המודל של Lazarus תהליך ההתמודדות עם לחץ כולל שלושה מרכיבים עיקריים: תהליכי הערכה קוגניטיביים: הכוונה לתפיסות האדם ופרשנויותיו לגבי היחסים בינו לבין סביבתו. כאמור, תהליכי הערכה קוגניטיביים מתווכחים בין האירוע להתמודדות עמו, וקובעים את איכות התגובה ועוצמתה; דפוסי התמודדות: הכוונה למטרה אליה מכוונת אסטרטגית התמודדות קונקרטית.

אין הכוונה לתוצאות התמודדות ו-משאבי התמודדות: הכוונה למשאבים החיוניים להתמודדות עם מצב לוחץ. קיימים שלוש קבוצות עיקריות של משאבי התמודדות: משאבים פיזיים (בריאות ואנרגיה), משאבים פסיכולוגיים (אמונות חיוביות, מיומנויות לפתירת בעיות ומיומנויות חברתיות) , משאבים חברתיים (תמיכה חברתית).