לקות למידה משפיעה על החיים החברתיים, הרגשיים של הסובל ממנה בצורות מגוונות. ניתן לומר שהשפעתה של לקות הלמידה גלשה הרבה מעבר לתחום הלימודי.

הסוגיה אותה בודק המחקר הנוכחי הנה דימוי עצמי בקרב תלמידים עם ליקויי למידה.

הספרות המחקרית מצביעה על ממצאים סותרים אודות השפעת לקות הלמידה על הדימוי העצמי. אי לכך, נראה כי בבסיס פערים אלו עשויים להיות הבדלים אישיותיים בין לקויי הלמידה המובילים לדיפרנציאציה ביחס להשלכות לקות הלמידה על הפרט. מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון האם משתנה האופטימיות יכול להסביר את הממצאים הסותרים בין המחקרים ביחס לקשר בין לקות למידה לבין דימוי עצמי ע"י תפקודו כמשתנה ממתן.

ההשערה הראשונה טענה כי תמצא מידת דימוי עצמי נמוכה בקרב משתתפים אשר דיווחו כי אובחנו כלקויי למידה בהשוואה לאלו שלא דיווחו כי הם בעלי לקות למידה.
ההשערה השנייה, טענה כי קיים קשר חיובי בין תפיסת הדימוי העצמי לתפיסת האופטימיות

ההשערה השלישית טענה כי תמצא מידת פסימיות נמוכה בקרב מאבחנים בלקות למידה בהשוואה לאלו שאינם בעלי לקות למידה,
ההשערה הרביעית גרסה כי אופטימיות תמצא כממתן את הקשר בין לקות למידה לדימוי עצמי.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מאובחנים בלקות למידה אינם בעלי דימוי עצמי נמוך יותר משל אלו שאינם לקויי למידה, מאובחנים בלקות למידה אינם פסימיים/אופטימיים יותר מאלו שאינם לקויי למידה ואופטימיות אינה מהווה משתנה הממתן את הקשר בין לקות למידה לדימוי עצמי, כלומר אופטימיות גבוהה אינה מובילה את לקוי הלמידה ולדימוי גבוה יותר בקרב תלמידים עם לקות למידה וללא לקות למידה.