עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הקשר בין לחץ כלכלי אצל סטודנט לבין ציוניו והיקף שעות הלמידה העצמית.

במחצית השנייה של המאה ה-20 התפשטה מערכת ההשכלה הגבוהה ושיעור הלומדים בה הלך וגדל כאשר מערכת ההשכלה הגבוהה הפכה דמוקרטית יותר והטרוגנית והרחבת מסלולי ההשכלה הגבוהה יצרה שונות המאפשרת מתן תשובות לצרכים ולציפיות של קבוצות שונות. התפשטות מערכת ההשכלה הגבוהה אפיינה את מדינות המערב ובראשן את ארצות הברית. יחד עם זאת התפשטות מערכת ההשכלה הגבוהה לא פסחה על מדינות העולם השלישי ובכך היא הפכה מפריבילגיה של מיעוט לזכות אוניברסלית, כאשר השיח הציבורי אודות ההשכלה הגבוהה נסוב סביב השאלה מהן הדרכים והאמצעים להגדלת הנגישות להשכלה גבוהה כפועל יוצא של עקרון הצדק החברתי ולא למי ההשכלה הגבוהה מיועדת.
ההנחה ההולכת והמתגבשת בשנים האחרונות, היא שעל מערכת ההשכלה הגבוהה להיות נגישה לכל בעלי הכישורים והיכולת.
שאלת המחקר:
העבודה הנוכחית תבחן האם קיים קשר בין לחץ כלכלי אצל סטודנט לבין ציוניו והיקף שעות הלמידה העצמית?
מטרת מחקר:
מטרתו התאורטית של המחקר הנה לבחון ישנו קשר חיובי בין כמות שעות הלמידה העצמית של סטודנט לבין גובה ציוניו? האם ישנו קשר שלילי בין לחץ כלכלי אצל סטודנט לבין כמות שעות הלמידה העצמית שלו? והאם ישנו קשר שלילי בין לחץ כלכלי אצל סטודנט לבין גובה ציוניו? מטרתו המעשית של המחקר, הנה להבין כיצד ניתן לסייע לסטודנט להפחית את רמת הלחץ במסגרת הלימודים ולהגיע להישגים טובים יותר.