אי ביטחון תעסוקתי מתייחס למצב שבו תהליכים המתרחשים בארגון, משנים היבטים שונים של מיקומנו ותפקידנו בתוכו ומייצרים חרושת של שמועות ביחס לשאלה האם אנחנו מועמדים לפיטורין ואם כן מתי נפוטר.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון הבוחנת את הקשר בין כוונות עזיבה ושביעות רצון  לבין אי ביטחון תעסוקתי.

בספרות האקדמית למושג "כוונות עזיבה" ישנן הגדרות רבות, חלקן מתמקדות בפן האישי בפניהם עומד העובד וחלקן מתמקדות בתיאור הסביבה החיצונית אליה חשוף העובד המשווה את תנאי העבודה שלו. עזיבת העובד את הארגון תלויה בשני גורמים עיקריים: תפיסת כדאיות העזיבה ותפיסת קלות העזיבה. עזיבה בפועל אינה רק פונקציה של נטייה רגשית והערכת הפרט את עבודתו הנוכחית, אלא גם פונקציה של הערכתו של הפרט את מצב השוק ואלטרנטיבות אחרות שיש לו.

בקרב החוקרים בתחום, מוסכם באופן כללי, ששביעות רצון משמעה עמדה חיובית של העובד כלפי עבודתו. רובינשטיין, בסקירתו את הנושא מראה כי ההגדרה לשביעות רצון מדגישה היבטים שונים.

המושג שביעות רצון נחקר במסגרות רבות, ותוך שימוש בגישות ושיטות רבות, לדוגמא סקרים, ניסויים בשדה וניסויים במעבדה. את המחקרים הללו ניתן למיין מבחינת הגישה המחקרית לשתי הקבוצות הבאות:

• מחקרים שעסקו בגורמים התורמים לשביעות רצון.
• מחקרים ששמו את הדגש על הקשר בין שביעות רצון למשתנים נוספים.

על פי תיאוריות מסורתיות הפרט עוזב את מקום העבודה כאשר הוא אינו מרוצה ואם קיימות חלופות אפשריות לתעסוקה. הדגש הוא על חוסר שביעות רצון, מחויבות נמוכה וחלופות תעסוקה רבות. תיאוריות אלו הביאו להצלחה חלקית בלבד ביכולת לחזות עזיבה מרצון.