עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הקשר בין זהות האני לבין אינטימיות בקרב רווקים לעומת נשואים.

מחקר זה עניינו היה הקשר בין זהות האני לבין אינטימיות בקרב רווקים לעומת נשואים השאלה המחקרית נבדקה בקרב מדגם של שישים גברים בגילאי 18-25 המשתייכים לזרם הדתי, מחצית מהגברים היו נשואים בזמן העברת השאלונים, ומחציתם רווקים.
בקרב מדגם המחקר הופץ שאלון אשר נחלק לשניים, האחד היה שאלון זיהוי אני- של צוריאל (1986, 1984 ושאלון אינטימיות – של שהרבני (1974)).
במסגרת המחקר נבדקו 4 השערות מחקר:
1. ימצאו ההבדלים במידת זהות האני בין רווקים לנשואים
2. ימצאו הבדלים בין רווקים לבין נשואים במידת האינטימיות
3. יימצא קשר בין זהות האני לבין אינטימיות בקרב רווקים
4. יימצא קשר בין מידת זהות האני לבין מידת האינטימיות בקרב נשואים
5. סטטוס משפחתי וזהות האני מנבאים מידת האינטימיות

ממצאי המחקר העלו כי לא קיימים הבדלים ברמת זהות האני וברמת האינטימיות בין גברים נשואים לרווקים, קיים קשר חיובי בין מידת הסולידיות וההמשכיות לבין בקשה. כלומר, ככל שגברים אלו תופסים את עצמם כמאוזנים, יציבים ובעלי ביטחון עצמי גבוה, כך הם ייטו יותר לבקש עזרה מבת הזוג ובדרך זו גם להעמיק את האינטימיות במסגרת היחסים שלהם ו-קיים קשר שלילי בין פעילות משותפת לבין הכרה חברתית. כלומר, ככל שמידת הפעילות המשותפת גדלה כך ההכרה קטנה יותר. הכרה חברתית מועטה אינה מעודדת פעילות משותפת עם בת הזוג. ולבסוף נמצא כי סטטוס משפחתי ומידת הזהות העצמית אינם מנבאים את מידת האינטימיות.