המוטיבציה להוביל אנשים ולשמש בתפקידי מנהיגות נמצאת במוקד המחקר בשנים האחרונות. חוקרי מנהיגות ניסו להגדיר ולאפיין מהי מוטיבציה להנהיג ומהם הגורמים התורמים להופעתה.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשרים שבין התנסויות מנהיגות בעבר וחשיפה לדמויות מנהיגותיות לבין המוטיבציה להנהיג בהווה.

על פי הספרות, אחד הנושאים הראשונים שיכולים לנבא מנהיגות הוא מידת המוטיבציה להנהיג. על פי הספרות, את המוטיבציה להנהיג ניתן להגדיר כרצונו של אדם  לקבל הכשרה, תפקידים ואחריות למנהיגות.

כלומר, ניתן לראות כי המוטיבציה להנהיג תהיה גורם מרכזי אשר יתווך משתנים אחרים רבים, כך שמי שהמוטיבציה שלו להנהיג תהיה גבוה יותר, כך סיכוי ההצלחה שלו בהנהגה יהיה גבוהים יותר. צ'אן ודרגסו, הציעו מודל מרכזי לבחינת מוטיבציה להנהיגה כאשר הם משלבים בין המוטיבציה הרגשית, המוטיבציה הקוגנטיבית והמוטיבציה החברתית להנהיג.

בדיקת שאלת המחקר נערכה בקרב 100 נדגמים, 58 גברים ו- 42 נשים,  כלי המחקר כלל שאלון ובו 4 חלקים :מאפיינים סוציו דמוגרפיים, התנסויות מנהיגות מהעבר, חשיפה לדמויות מנהיגותיות בעבר, והמוטיבציה להנהיג.  המוטיבציה להנהיג נבדקה בהתאם לשאלון  של Motivation To Lead MTL.

במסגרת המחקר נבדקו שלוש השערות מחקריות

• השערה 1 לפיה ימצא קשר חיובי בין התנסויות מנהיגות בעבר לבית מוטיבציה להנהיג כך שככל שלפרט היו התנסויות מנהיגות בעבר כך גדלה המוטיבציה שלו להנהיג כיום
• השערה 2 לפיה ימצא קשר חיובי בין חשיפה לדמויות מנהיגותיות בעבר לבית מוטיבציה להנהיג כך שככל שהפרט נחשף לדמויות מנהיגותיות בעברו כך המוטיבציה שלו להנהיג כיום גדולה יותר
• השערה 3 לפיה ניתן יהיה לנבא את המוטיבציה להנהיג של הפרט באמצעות התנסויות מנהיגות בעברו וחשיפתו לדמויות מנהיגותיות.

מסקנות המחקר מעלות כי ככל שלפרט היו התנסויות מנהיגות בעבר כך גדלה המוטיבציה שלו להנהיג כיום וניתן לנבא את המוטיבציה להנהיג של הפרט באמצעות התנסויות מנהיגות בעברו וחשיפתו לדמויות מנהיגותיות.