המעבר של ישראל ממעמד של מדינה מתפתחת (בשלושת העשורים הראשונים לקיומה) למעמד של מדינה מפותחת הושג במידה רבה ע"י מדיניות רבת שנים שיצרה תנאים לעידוד ההשקעות במשק.

המחקר הנוכחי בחן האם קיים קשר בין הריבית להשקעה במשק? אם כן, איזה סוג של קשר קיים?

כל משק צריך להקצות חלק מההכנסות השוטפות שלו להשקעה ביצירת נכסים שיאפשרו המשך התפתחותו בעתיד. אם נצרוך את כל הכנסותינו מיד לא יוותרו בידינו אמצעים לייצור בסיס לפיתוח עתידי. ישראל התאפיינה במשך שנים רבות בשיעור גבוה של השקעה מתוך התוצר, ועוד בשנות ה- 70 המוקדמות הוקדשו לכך כ- 30% ממנו. בין שנות ה – 70 עד סוף שנות ה-80 חלה ירידה חדה בשיעור ההשקעות במשק, בשנות ה- 90 המוקדמות רמת ההשקעה היתה קרוב ל- 27% מהתוצר וירדה לכדי 24% ב- 1995.

מטרת המחקר היתה בדיקת הקשר בין הריבית להשקעה במשק הישראלי.

העבודה כוללת שני חלקים:
בחלק הראשון מוצגת הספרות הקיימת בנושא ההשקעה במשק. בחלק שני נאמדים הגורמים העיקריים המשפיעים על ההשקעה במשק בישראל. ניתוח אקונומטרי זה בוצע באמצעות מודל רגרסיה מרובה בה ישנם שבעה משתנים מסבירים אותם נאמוד {תוצר מקומי גולמי, אינפלציה, שע"ח, ריבית (ריאלית ואפקטיבית), אינתיפאדה 1988, מלחמת המפרץ ואינתיפאדה 2000}.
המשתנה המוסבר הוא ההשקעה.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי קיים קשר חיובי בין התוצר להשקעה במשק הישראלי. כמו כן קיים קשר חיובי בין שע"ח להשקעה במשק הישראלי.