הערכה עצמית- מתייחסת להערכות חיוביות או שליליות שלנו את עצמנו. הרגשת ערך עצמי לעומת הערכה העצמית אינה תכונה קבועה בסלע, היא משתנה בהתאם להצלחות והכישלונות שלנו.טורי היגינס הגדירה את הערכה העצמית כמתאם בין איך שאנו רואים את עצמנו לבין איך שאנו רוצים לראות את עצמנו

המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין הערכה עצמית קולקטיבית, תפיסת פערי סטטוס בין קבוצות ובקשת עזרה בקרב החברה הדרוזית לעומת החברה הישראלית.

הערכה העצמית של הפרט משקפת את הדימוי העצמי של הפרט כלפי עצמו, דימוי עצמי נקבע לרוב על פי הצלחות הפרט בשטחי חיים כגון: עבודה, זוגיות, קשרי חברות ועוד. השדה הסמנטי של הערכה עצמית כולל מושגים כמו דימוי עצמי, זהות אישית, הנעה פנימית וחשוב להדגיש כי הערכה עצמית נקבעת באמצעות יחסי הגומלין בין יחס הסביבה לפרט לבין פרשנות הפרט את עצמו לתגובות אלה

הנכונות לבקשת עזרה היא אחד מאופני ההתקשרות המכוונים כלפי האחר והיא נועדה להשגת תמיכה / סיוע  בעת מצוקה. קיימים משתנים שונים המשפיעים על הנכונות לבקשת עזרה  ואחד מהם הנו הערכתו העצמית של הפרט .

לצורך בחינת הנושא הנדון נבחר מדגם של 80 נחקרים, 40 דרוזי-ישראלים ו- 40 יהודים-ישראלים בין הגילאים 23-46. במחקר זה נדגמו 40 יהודים-ישראלים המתגוררים באזור תל אביב והמרכז ו-40 דרוזים-ישראלים המתגוררים בכפרים דרוזים בגליל המערבי.

בקרב המדגם הופץ שאלון אשר בחן את מידת הערכה העצמית קולקטיבית, המוכנות לבקשת עזרה ותפיסת פערי סטטוס בין קבוצות.

המחקר בדק מספר השערות במסגרת המחקר:

1· ההשערה הראשונה טענה כי ההערכה עצמית קולקטיבית משפיעה על מוכנות לבקשת עזרה בקרב האוכלוסייה הישראלית יותר מאשר בקרב המיעוט הדרוזי.

2· ההשערה השנייה טענה כי המיעוט הדרוזי בישראל בעל מוכנות פחותה לבקשת עזרה לעומת האוכלוסייה הישראלית

3. ההשערה השלילית למחקר זה טענה כי תפיסת פערי הסטטוס היציבים והלגיטימיים בין יהודים לדרוזים יובילו לבקשת עזרה פחותה בקרב הדרוזים לעומת היהודים.

על פי הממצאים העיקרים העולים מהמחקר ניתן להסיק כי לא נמצאו הבדלים מובהקים במערכות הקשרים שנבדקו, למעט הבדל מובהק לטובת קבוצת הישראלים שנמצאו בעלי הערכה עצמית קולקטיבית גבוהה יותר, תפיסת סטטוס קבוצתי גבוה יותר וכן מוכנות לבקשת עזרה אוטונומית גבוהה יותר.