הערכה עצמית- מתייחסת להערכות חיוביות או שליליות שלנו את עצמנו. הרגשת ערך עצמי לעומת הערכה העצמית אינה תכונה קבועה בסלע, היא משתנה בהתאם להצלחות והכישלונות שלנו.

עבודה זו תעסוק בקשר בין הערכה עצמית, צורך בשליטה לבקשת עזרה, ובמסגרתה תיבדק הערכה עצמית של הפרט.

ההנחה המסורתית אותה אבדוק במחקר זה  הייתה שהערכה עצמית של בני האדם קובעת באופן שיטתי את התנהגותם. האם כך הוא הדבר לגבי נושא בקשת העזרה?

בקשת העזרה הנה התנהגות בן אנושית אשר מרמזת על פחיתות, חוסר כישרון ותלותיות.

מערכת העצמי מורכבת מהערכה עצמית כמושג על, המבטאת הערכה עצמית כללית וכן תפיסה עצמית של יכולת או הישג בתחומים ספציפיים. הערכה העצמית מופיעה בגיל 8 בערך ומגיל זה ואילך הערכה העצמית של הפרט משפיעה על התנהגותו.

המשתנה השני אשר ייבחן הוא משתנה – הצורך בשליטה המוגדר כמשתנה אישיותי המבחין בין אנשים בעלי צורך גבוה בשליטה לבין אנשים בעלי צורך נמוך בשליטה באירועים סביבתו

בקשת עזרה הנה התנהגות בן אנושית אשר מרמזת על פחיתות, חוסר כשרון, תלותיות.

מסקירת הספרות הועלו 3 השערות מחקר:

1. ימצא קשר חיובי בין הערכה עצמית לבין צורך בשליטה – אדם בעל צורך בשליטה גבוה יימצא גם כבעל הערכה עצמית גבוה.
2. ימצא קשר שלילי בין צורך בשליטה לבין בקשת עזרה – אדם בעל צורך בשליטה גבוה יימצא כבעל נכונות לבקשת עזרה נמוכה ולהיפך.
3. ימצא קשר שלילי בין הערכה עצמית לבין בקשת עזרה – כלומר הערכה עצמית נמוכה תוביל לבקשת עזרה גבוהה ולהיפך.

המחקר נערך בקרב  60 סטודנטים מבית ספר לפסיכולוגיה

1. שאלון 1 – שאלון בקשת עזרה של מלר שלומית  (1978) מתוך עבודת הדוקטורט שלה
2. שאלון 2 – שאלון לבדיקת הערכה עצמית ע"י סולם להערכה עצמית של Rosenberg  (1965)
3. שאלון 3 – שאלון צורך בשליטה של Burger, Cooper (1979)