הפרעות אכילה הן הפרעות פסיכיאטריות, המתאפיינות בהתנהגות של אכילה חריגה. הנפוצות מביניהן הן האנורקסיה נרבוזה, הבולימיה נרבוזה והפרעות אכילה לא ספציפיות הכוללות גם אכילה זללנית והשמנה.

עבודה זו תעסוק בקשר בין הערכה עצמית לבין בקשת עזרה בקרב הלוקים בבולימיה.

בולמיה נרבוזה היא הפרעת אכילה שהוכרה מבחינה קלינית רק ב-1979; לפני כן כמעט לא דנו בה, אף שהייתה קיימת. בולמיה נרבוזה היא מצב שבו החולה נתקפת בבולמוס של זלילה וצורכת כמויות אדירות של מזון. לאחר מכן מגיע שלב "ההיטהרות", שבו היא גורמת לעצמה להקיא ולשלשל

ישנו ההיבט החברתי העלול לתרום להפרעת האכילה המתבטא בלחץ חברתי המפאר את הגזרה הרזה כתפיסת "הגוף המושלם". נורמות תרבותיות המעריכות את הפרט על פי חיצוניות ולא על פי תכונות פנימיות. (נמצא אי-שוויון בין המינים דיכוי של האישה בחברות לא מערביות השפלתה וערעור מצבה הנפשי מסתמן כגורם להפרעת אכילה).

הערכה עצמית- מתייחסת להערכות חיוביות או שליליות שלנו את עצמנו. הרגשת ערך עצמי לעומת הערכה העצמית אינה תכונה קבועה בסלע, היא משתנה בהתאם להצלחות והכישלונות שלנו.טורי היגינס הגדירה את הערכה העצמית כמתאם בין איך שאנו רואים את עצמנו לבין איך שאנו רוצים לראות את עצמנו

הערכתו העצמית של הפרט מניעה אותו לבקש עזרה כאשר פרטים בעלי הערכה עצמית גבוהה, בדרך כלל ימעטו לבקש עזרה ואילו פרטים בעלי הערכה עצמית נמוכה יבקשו עזרה  לעיתים קרובות. כלומר  פרטים בעלי הערכה עצמית גבוהה ימעטו לבקש עזרה לבעיות פסיכיאטריות או ימעטו לבקש עזרה מהקולגות שלהם במשרד וכדומה

עוד עולה מסקירת הספרות כי ההערכה העצמית שלהן עולה בקנה אחד עם תפיסת הגוף שלהן או במילים אחרות דימוי גוף טוב= הערכה עצמית גבוהה. ברוב המקרים דימוי גופן אינו כפי שהוא באמת במציאות אלא יותר מתבטא מתפיסת האני שלה את גופה ולכן הסובלות מבולימיה מאבחנות עם הערכה עצמית נמוכה.

מטרתו העיקרית של מחקר זה  הייתה לעמוד על טיב הקשר בין הערכה עצמית ובקשת עזרה בקרב בולמים

מהות קשר זה נבדקה באמצעות ספרות מקצועית בנושא בולמיה, הערכה עצמית, נכונות לבקשת עזרה, אשר סייעו בהסקת מסקנות לגבי הקשר בין בקשת עזרה והערכה עצמית  .