ויסות רגשות מתייחס לתחזוקה והעצמת רגשות חיוביים ושליליים כאחד. יכולות ויסות הרגש מתפתחות במהלך הילדות במסגרת האינטראקציות בין הורים לילד, והעדויות הקליניות והאמפיריות הדגישו את הקשר הקיים בין התפתחות רגשית לסגנון ההורה. מחקרים הוכיחו כי חמימות מצד האם מקדמת התפתחות של ויסות רגשות חיוביים במהלך הילדות, ואילו הגנת יתר של ההורים מנבאת הפרעות רגשיות אצל ילדים ומתבגרים.

נושא עבודה זו עוסק בקשר בין הסגנון ההורי ליכולת וויסות ההתנהגות של הילד בגיל הגן.

המחקר על הדרכים בהן אנשים לומדים לווסת או לא להסדיר את הרגשות שלהם הם חדשים יחסית בספרות ההתפתחותית. אכן, חוקרי התפתחות החלו לשים לב לבניית הרגולציה של הרגש רק בשנות השמונים, והכירו בכך שמדובר בצעד חשוב בהתפתחות ילדים בריאה.

השאלה העולה במחקר זה בעקבות מחקרים שנעשו  היא האם הסגנון ההורי יכול לנבא את יכולת וויסות ההתנהגות של הילד. ההנחה להשערה זו היא כי ילדים להורים סמכותיים יגלו יכולת טובה יותר של וויסות התנהגות על פני סגנונות אחרים.

במחקר השתתפו 40 נבדקים, 20 הורים ו- 20 ילדיהם. שיטת המחקר נעשתה באמצעות שאלונים. שאלון דיווח עצמי להורים  שכלל 35 היגדים המתייחסים לכל ארבעת סגנונות ההורות.

שאלון שני מולא על-ידי הגננת וכלל 27 פריטים. פריטים אלו כללו שאלות בנוגע להתנהגויות המאפיינות התפתחות של יכולת לוויסות התנהגות. הגננת ציינה את התאמתם לדרך התנהגותו של הילד בגן על סולם ליקרט

תוצאות המחקר הראו כי אומנם בקרב ההורים הייתה העדפה לסגנון הסמכותי אך, ההנחה לא אוששה ולא נמצא קשר מובהק בין הסגנון ההורי ליכולת וויסות ההתנהגות של הילד כפי שדווח על-ידי הגננת.