דיכאון הוא הפרעה נפשית נפוצה בקרב האוכלוסייה העובדת ולכן כיום, יותר ויותר ניתנת תשומת לב לתפקיד של סביבת העבודה במצב בריאות הנפש של העובדים. עובדים רבים מאמינים כי עבודתם משפיעה על בריאותם וכי מצוקה הנפשית מייצגת חלק ניכר מאירועים הקשורים לעבודה.

עבודת סמינריון זו בוחנת את השאלה  האם קיים קשר בין דיכאון לבין דרישות התפקיד ומעמד בעבודה.

דיכאון היא מחלה כוללת שמערבת את הגוף, הנפש והמחשבות. היא משפיעה על הדרך בה הפרט אוכל וישן, מרגיש כלפי עצמו ותופס את האחרים. זו אינה עצבות זמנית או מצב חולף. אנשים הסובלים מדיכאון אינם מסוגלים "לאסוף את עצמם" ולהשתקם.

מטרתו של המחקר הנוכחי הנו לבחון את עולם הידע ביחס לגורמים השונים הקשורים לדיכאון בקרב העובדים , עובדה אשר מאפשרת  בניית מודל תיאורטי רלוונטי לתקופה נחקרת למציאות עכשווית. כמו כן, מטרת המחקר הנה לבחון את מערכת הקשרים בין דיכאון לבין דרישות עבודה  ודיכאון לבין מעמד העובד.

המחקר הנוכחי הקיף 52 נחקרים עובדים, גברים ונשים, בעלי השכלה על תיכונית ואקדמאית בעיקר, מרבים המשתתפים נמצאו צברים, נשואים,  בעלי שכר ממוצע  ועובדים מן המניין. הבדיקה נערכה באמצעות שאלון מחקרי אשר בחן את רמת הדיכאון,  את גובה הדרישות בעבודה ופרטים סוציו דמוגרפיים שונים.

השערות המחקר טענו כי קיים קשר חיובי בין גובה הדרישות בעבודה לבין דיכאון ו  קיים קשר חיובי בין מעמד העובד לבין דיכאון.

ממצאי העבודה העלו כי קיים קשר מתאמי חיובי מובהק בין גובה הדרישות בעבודה לבין דיכאון, כלומר ככל שעובד תופס את רמת הדרישות בעבודה כרבה יותר, מידת תחושת הדיכאון תהיה רבה יותר ולהיפך.