התנהגות אזרחית ארגונית מבטאת את נכונותו של הפרט לתרום באופן ספונטני לסביבתו מבלי לצפות לתגמולים ישירים כלשהם. בעולם העבודה מתבטאת התנהגות אזרחית כתמיכה ביעדי הארגון וביצוע וולונטארי של פעולות המסייעות לארגון מעבר לדרישות הפורמאליות של התפקיד.

סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את הקשרים שבין התנהגות אזרחית ארגונית לבין אקלים ארגוני, ייחוסים ורגשות.

אזרחות ארגונית מוגדרת כהתנהגות רצונית של הפרט אשר למרות שאינה חלק מדרישות התפקיד הפורמאליות מקדמת בכל זאת את התפקיד האפקטיבי של הארגון.

מחקרים הראו כי ארגונים צריכים לתת תשומת לב לשלושה אספקטים של אקלים ארגוני במטרה לשפר את איכות מאמציהם: אקלים שירותי,  אקלים המכוון לחידושים ויצירתיות ואקלים משאבי אנוש או אקלים רווחת העובדים.

רגשות מוגדרים כמצב נפשי בעקבות הערכות קוגניטיביות של אירועים או מחשבות של האדם עצמו.

מאפייני סביבת העבודה יכולים להשפיע ישירות על תהליכי השיפוט הקוגנטיבי וכן יכולים להשפיע באופן בלתי ישיר על אירועים ותגובות רגשיות. מחקרים שונים על רגשות טוענים כי מצבים וסיטואציות שונות גורמים לתגובות רגשיות שונות, לדוגמא, אירועים שמקדמים מימוש מטרות מניבים רגשות חיוביים, אירועים מזיקים, מאיימים מניבים רגשות שליליים.

תיאוריית הייחוס מתייחסת לחקר המניעים של האדם לפרש אירוע מסוים ומבטא את צורת חשיבתו של הפרט והתנהגותו

למעשה , הייחוס הוא תפיסה של השכל הישר לסיבות התרחשותן של מאורעות והתנהגויות שונות.

בצד תפיסות על מקום העבודה סביר להניח שגם לחוויות היום יומית של העובד תהיה השלכה על ההתנהגות בארגון. הספרות שעוסקת ברגשות של עובדים הדגישה כי הבעת רגשות היא חלק בלתי נפרד מתפקוד עובדים בארגונים.