כיום ההוראה הפרטנית מבוצעת בעיקר בכיתות של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. אופן העבודה של מורים בחינוך הכללי אינו מותיר להם את הזמן הנדרש להוראה פרטנית, בשעה שמחקרים מראים שהיעדר למידה מהסוג הזה בחינוך הכללי פוגע בתלמידים רבים.

סקירת ספרות הבוחנת את היבטים ועקרונות בהקשר להוראה פרטנית כללית ובמסגרת החינוך הגופני

המבנה האנושי הרצוי של בית-ספר הוא מבנה המאפשר למורים וכיתות שונים להיפגש ולשבת בקבוצות קטנות המונות 3 עד חמישה אנשים. מומלץ לקיים קבוצות של תלמידים בכל הכיתות, וקבוצות של מורים בכל צוות המורים, כאשר קבוצות אלה נפגשות לעתים קרובות ואף "עובדות" כקבוצות בבית-הספר להוציא לפועל את העבודה השוטפת.

כמו-כן, תלמידים בכיתות קטנות יותר עוסקים באינטראקציה פעילה עם מורים, כך שמעורבות התלמידים בכיתה גבוהה יותר. כלומר, קיימות השפעות של גודל כיתה על אינטראקציות בכיתה והתנהגות תלמיד. כיתות גדולות יותר מקטינות את כמות הזמן על הדרכה והתמודדות עם ילדים בודדים.

על-מנת לפתח את הלמידה הפרטנית ניתן ליישם את גישת הדיאלוג המתמיד. גישה זו מעניקה למורים כלים שימושיים ביותר בהוראה בכיתה, ובמיוחד בהעברת השעות הפרטניות, תוך פיתוח תודעת האחריות האישית הן של התלמיד והן של המורה.

ההוראה הפרטנית הינה הוראה המתבססת על גישה של תהליכים חינוכיים פרטניים, כאשר במסגרתה כל לומד מקבל הנחיה פרטנית לפי צרכיו, תוך תשומת-לב ליכולותיו ולסגנונו האישי. ההנחיה הפרטנית מתמקדת בלמידה ובפיתוח חשיבה, טיפוח ממדי אישיות ומנהיגות, טיפוח ערכים ובניית יכולות התלמיד

למידה וחווית למידה עשויות להוביל לשינוי התנהגותי, לפתח יכולת ומיומנויות כדי ללמוד טוב יותר בכיוון הרצוי. על-מנת להשיג את המטרה הסופית, קרי: עמידה בקריטריונים לימודיים. מורים ומחנכים עושים שימוש במגוון שיטות הוראה בנושאים שונים כגון: מדע, מתמטיקה, שפות, מדעי החברה, לימודי דת ועוד רבים ברמות שונות.

המורה לחינוך גופני, מחויב גם הוא ללמד שעות פרטניות במסגרת משרתו. שעות אלו מאפשרות למורה לחינוך גופני להעמיק את הקשר עם הילדים, לבסס למידה למתקשים ולמצטיינים ולתרום להתפתחותם הקוגניטיבית, המוטורית, הרגשית והחברתית של הילדים.