אחת התופעות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של היהודית המודרנית הוא ללא ספק ההצלחה המדהימה של התנועה החסידית בניצחון ושמירה על מספר גדול של חסידים.

סקירת ספרות  הבוחנת את הקונפליקט בין תנועת החסידות לבין תנועת ההשכלה במאה ה-19.

תנועת החסידות התפתחה במהירות יחסית ויש הסבורים כי במותו של הבעל שם טוב (הנחשב למייסד התנועה) בשנת 1760, המעגל שלו מנה לא יותר מכמה עשרות חסידים, אך בשנת 1820, הפכה תנועת החסידים לתנועה דומיננטית בחברה היהודית במזרח אירופה, בעיקר אוקראינה .הסברים רבים ושונים  קמו להצלחה זו: החסידות נתפסת כתנועה של התעוררות ורפורמה דתיות, תנועת מחאה חברתית ומאבק מעמדי, תנועת מחשבה מיסטית יהודית מובחרת.

הרגע המכריע בעיצובה של חסידות פולין היה הקמפיין המשיחי (1739-1740). העלייה לרגל לארץ הקודש, הייתה הביטוי המרהיב ביותר של הלהט המשיחי בהמשך חסידים רבים החלו לנטוש את הפרדיגמה הדתית הסגפנית , כדרך לקדושה ולישועה. זה הוליד מגמות חדשות, אנטי סגפניות בחסידות, שממנו צמחו, מצד אחד, החסידות ידועות כחסידות בשטיין Beshtian, ומצד שני, היווצרות של תלמידיו ותומכיו של אליהו זלמן (1720-1797), המכונה גאון וילנר.

תנועת ההשכלה הופיעה לראשונה בגרמניה בשנת 1780 כאשר ההשכלה הייתה שייכת תופעה אורבאנית מתפתחת בערים כמו ברלין, קניגסברג, ובווינה ערים בהן משפחות יהודיות עברו הלם תרבותי, בנות יהודיות למדו מוסיקה, מחול, ושפות אירופיות, בעיקר גרמנית וצרפתית, עם מורים פרטיים. זה היה טבעי עבורם לקרוא רומנים צרפתים ולהשתתף בתיאטרון

הקונפליקט בין החסידים לבין המשכילים פרץ כאשר היו אשר נטשו את החסידות והפכו למשכילים  שכן סברו כי לימוד התורה וקיום מצוות היו חסרי תועלת , השפה העברית והידע אודות ההיסטוריה היהודית לא  חשוב, לא רלוונטי, או מתאים לרוח הזמן של העידן המודרני.

הייתה ביקורת קשה כנגד ההשכלה, המודרניזציה, המתירנות והכפירה בדת וכי יהודים במעגלים קטנים מצאו לנכון להגן על  ההשכלה.