הקונפליקט בין החסידים לבין המשכילים פרץ כאשר היו אשר נטשו את החסידות והפכו למשכילים שכן סברו כי לימוד התורה וקיום מצוות היו חסרי תועלת , השפה העברית והידע אודות ההיסטוריה היהודית לא חשוב, לא רלוונטי, או מתאים לרוח הזמן של העידן המודרני.

סקירת ספרות זו עוסקת בנושא הקונפליקט בין תנועת החסידות לבין תנועת ההשכלה במאה ה-19

תנועת ההשכלה הופיעה לראשונה בגרמניה בשנת 1780 כאשר ההשכלה הייתה שייכת תופעה אורבאנית מתפתחת בערים כמו ברלין, קניגסברג, ובווינה ערים בהן משפחות יהודיות עברו הלם תרבותי, בנות יהודיות למדו מוסיקה, מחול, ושפות אירופיות, בעיקר גרמנית וצרפתית, עם מורים פרטיים.

ההשכלה הדגישה את ההגות היהודית הרציונליסטית ואת החקירה השכלית האינדיבידואלית, חייבה את החיים דווקא מתוך דחיית כל זיקה להשגחה אלוהית ומתוך בחירה באוטונומיות הרציונלית ההשכלה שאפה להפוך את היהודי למשכיל, ורציונלי.

הקונפליקט בין החסידים לבין המשכילים פרץ כאשר היו אשר נטשו את החסידות והפכו למשכילים שכן סברו כי לימוד התורה וקיום מצוות היו חסרי תועלת , השפה העברית והידע אודות ההיסטוריה היהודית לא חשוב, לא רלוונטי, או מתאים לרוח הזמן של העידן המודרני. לכן היו אשר עזבו את המורים החסידיים, שכרו מורים משכילים, ולמדו לקרוא בשפה גרמנית, רוסית ואופקים תרבותיים ואינטלקטואליים חדשים נפתחו לפניהם.