עבודה זו עניינה בקונפליקט הקיים בין הצנזורה הצבאית מול חופש הביטוי.

החוק הסטטוטורי הישראלי אינו מתייחס במפורש לחופש הביטוי. שלא כמו המחויבות העמוקה של החברה האמריקנית לחופש הביטוי, החברה הישראלית ומערכת המשפט שלה, נטולת חקיקה התואמת את התיקון הראשון, פיתחה משטר איזון משלה, כפי שמובילה המנהיגות אקטיביסטית של בית המשפט העליון. הפסיקה מציבה כיום  חוסר איזון בין צנזורה צבאית  לבין חופש הביטוי, ולעתים אף מעדיפה מעט את הצנזורה הצבאית, אך בדרך כלל נותנת עדיפות לחופש הביטוי. כאמור, עילת תביעה של הצנזורה הצבאית מתבסס בעיקר על הוכחה כי הפרסום מכיל תוכן שעלול להזיק.

העבודה הנוכחית תידון בסתירה הקיימת בין חופש הביטוי לבין שמירה על הביטחון במדינה על מנת להרחיב את הידע הקיים בספרות.  עבודה זו תשלב מחקרים עדכניים הדנים בסוגיה לאור המתיחות הביטחונית  הקיימת בישראל . כמו כן, ניתוח הממצאים הדנים בקשר בין חופש הביטוי לבין האינטרס בטחוני-מדינתי, יציג תמונה בהירה אשר תסייע בידי מקבלי החלטות בתחום המשפטי, הציבורי והציבורי לגבש מודל מאוזן המכבד את חופש הביטוי למול האינטרס הביטחוני.