במשך יותר מ- 40 שנה ניצבו ארה"ב ובריה"מ זו מול זו ובידיהן אמצעי לחימה גרעיניים. על אף שבמהלך שנים אלו התעוררו מאבקים בלתי פוסקים במרכז אירופה, משברים ומלחמות בעולם אשר הנשק הגרעיני והכוננות הגרעינית מילאו תפקיד משמעותי, לא השתמשו שתי המעצמות לאורך תקופת המלחמה הקרה באמצעים גרעיניים.
סקירה זו מציגה את מדיניות הגרעין הישראלית לאורך השנים, את תכנית הגרעין האיראנית
הסוגיה הגרעינית של מדינת ישראל הייתה מאז שנות השישים נושא לדיון כלל עולמי בכלל ובמזרח התיכון בפרט. מאז החליט ראש ממשלת ישראל בשנות החמישים, דוד בן-גוריון, שעל ישראל להחזיק בידה נשק גרעיני שישמש אותה בעת סכנה קיומית, לא חדלו הערבים והעולם כולו לעסוק בשאלה האם ישראל אכן מחזיקה בידיה נשק גרעיני, ואם כן האם הוא מוכן לשימוש ומה הכמויות המצויות בידיה?
בשנות ה- 60 צרפת, תחת הנהגתו של דה גול, השהתה את הפרויקט. בהמשך הפרויקט חודש וישראל סיפקה לצרפת טכנולוגיה מהותית )נחוצה( וצרפת ככול הנראה סיפקה פלוטוניום מחודש ומעובד חזרה לישראל, כחלק מהשבת הגמול לעזרה מדעית ישראלית.
המשטר האסלאמי באיראן נתון ללחץ בינלאומי כבד אשר מטרתו להניע את איראן מפני קידום ופיתוח תכנית גרעינית, עם זאת טהראן ממשיכה לפתח ולקדם, תחת מעטה של תכנית גרעין אזרחית רחבת היקף, תכנית חשאית לפיתוח נשק גרעיני
לאור הנסיבות המזרח תיכוניות והניסיונות לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית, יש להיערך לקראת מציאות מזרח תיכונית שבה איראן מגורענת. השאלה הנשאלת היא מהי המדיניות הישראלית הנכונה לאור פיתוחה ומימושה האפשרי של תכנית הגרעין האיראנית.
מדיניות הגרעין הישראלית
תוכנית הגרעין האיראנית
האופציות העומדות בפני ישראל מבחינה מדינית
ביבליוגרפיה