האיסלאם, בדומה ליהדות הוא דת הלכה. פירוש הדבר כי כדי להיות מוסלם, לא די בקבלת עיקרי אמונה מסוימים – כמו ייחוד האל, שליחותו של מוחמד, מקורו השמימי של הקוראן, יום הדין, גן העדן והגיהינום וכיוצא בזה, אלא יש לקיים מערכת מסועפת של מצוות הנוגעת בכל פרט בחייו של המאמין.

עבודה זו עניינה במצוות הצדקה והזכאת בקוראן היא המצווה השלישית.

מתוך מערכת הלכתית זו, הועלו חמש מצוות לדרגה של מצוות-יסוד – עמודי התווך של האסלאם. כולן מצוות שבין האדם למקום וכולן מצוות המוטלות על כל יחיד, גבר ואישה כאחד – להבדיל ממצוות אחרות בהלכה המוסלמית, שקיומן בידי חלק מן העדה פוטר את שאר המאמינים מלקיימן .

קיום כהלכה של מצוות-היסוד הוא אבן בוחן לכל מוסלם. מי שאינו מקיימן במודע, במכוון, וללא הצדקה – אינו יכול להימנות עם קהל המוסלמים. חמש המצוות כקבוצה מיוחדת מתוך כלל המצוות באסלאם – אינן באות לידי ביטוי בקוראן. כל מצוות-היסוד אמנם נזכרות בו אך לא כחטיבה אחת, אלא במפוזר, בפרקי קוראן שונים

המצווה השלישית היא הצדקה – זכאת נזכרת פעמים רבות בקוראן, הן בסורות, שנתגלו במכה ובמדינה. על מטרות הצדקה נאמר בסורה 9' פסוק ס' כי "…הדקות הוא לעניים ולאביונים ולמופקדים עליהם ולאלה אשר נקשרו לבותם לאסלאם ולפדות שבויים ולאשר נושים לם ולמלחמת אלוהים להלן …" הצדקה בראשית דרכה לחובה דתית והמשך הפכה למס מוסדר וקבוע במדינה המוסלמית

עבודה זו תעסוק באיתור פסקי קוראן הדנים בצדקה ובזכאת ובדיקת הפירושים שניתנו להם על ידי פרשני קוראן בימי הביניים.

לצורך איתור הפסוקים האמורים נעשה שימוש במספר ספרים המתפרשים את הקוראן ופסוקיו. במסגרת איתור הפסוקים הרלוונטיים, נמצא כי מצוות הצדקה והזכאת רווחת בקוראן ומופיעה פעמים אין ספור כאשר הפרשנויות שהוצגו מפרשים את המצווה על היבטיה השונים באופן דומה ובמתכונת החוזרת על עצמה.

מספר הרב של הפסוקים והעיסוק הרבה שמקדיש הקוראן למצוות הצדקה ממחישה את חשיבות המצווה בחיי המוסלם ואת המקום המשמעותי שהיא ממלאת בחייו .

במסגרת העבודה הוצגו כאמור לעיל ארבע פרשניות תפסיר שלוקטו מפרשנים מוסלמים מתקופת ימי הביניים.: שני מקורות ערביים ושני מקורות עבריים (תרגום מערבית לעברי). שני המקורות הערביים תורגמו מערבית לעברית לצורך העבודה הנוכחית .

ממצאי העבודה הנוכחית מלמדים על נוכחות מרשימה של מצוות הצדקה והזכאת בקוראן , הספר הקדוש  והאלוהי של המוסלם ועל פרשנות חותכת וחד משמעית לגבי ממלאי המצווה, דרכי מילוי המצווה  ועונשם של אלו המפרים אותה.