התקשורת הכתובה הנה אחד מגורמי החברות אשר השפעתם הולכת וגוברת בתקופה המודרנית. השפעתה באה לידי ביטוי ביכולתה למכור גם "אידאולוגיה" המשפיעה על דמיון הפרטים בחברה ועל הדרך בה הם תופסים את עצמם ואת החברה בה הם חיים.

העבודה הנוכחית עניינה בהצגת דמות האישה הדתית-לאומית בעיתונות הדתית לעומת הצגת דמות האישה החילונית בעיתונות החילונית בישראל.

התקשורת למעשה, מהווה ראי חברתי המשקף את היחסים החברתיים, חלוקת התפקידים בחברה ואת המציאות החברתית בה אנו חיים. אחד התהליכים אשר באמצעותו מתבטאת אידאולוגיה זו, היא הצגת דמות האישה הדתית לאומית בעיתונות הדתית לאומית.

עבודה זו מתמקדת בדרך שבה מיוצגת האישה הדתית לאומית בעיתונות הפונה לקהל הדתי לאומי, לעומת הצגת דמות האישה החילונית בעיתונות הפונה לאוכלוסייה חילונית, ומסיקה מכך על תפיסת מעמד האישה ותפקידיה החברתיים בתרבות הישראלית החילונית לעומת תרבות המיעוט הדתי לאומי בחברה הישראלית.

בעבודה זו נבחנת הצגת דמות האישה הדתית לאומית בעיתונות הדתית לאומית לעומת האישה החילונית בעיתונות החילונית בישראל.

העבודה כוללת ניתוח פרשני של כתבות הפונות לעולם המושגים הנשי, וכן ניתוח הדרך בה נשים מוצגות.

הספרות שנבחנה נוגעת בסוגיית הצגת דמותה של האישה ככלל והאישה הדתית בפרט ולפיה התקשורת בישראל מציגה את הנשים באור שלילי, מנציחה, מחזקת ומעניקה לגיטימציה לאי השוויון כלפי הנשים.

מממצאי הבדיקה עולה כי המיעוט הנשי בחברה הדתית והחילונית חולק גורל תקשורתי דומה הכולל לעתים סטראוטיפים בלתי הולמים ומשפילים ומכאן שהממצאים עולים בקנה אחד עם הספרות המחקרית בנושא אשר מציינת את תהליכי השינוי והמגמות המודרניות – פמיניסטיות המתחוללות בה וכי הממצאים תומכים בספרות בכך שהם מציגים שחור על גבי לבן את הדמיון בין הצגת האישה החילונית לבין והאישה הדתית וכי רב הדמיון על השוני.