קיום חוזים המלווה את חיי הכלכלה והמסחר מוסדר באמצעות מערכת דיני חוזים. מערכת זו כוללת בין השאר, הוראות ביחס לכריתת חוזה, תרופות בשל הפרת החוזה, מתן פיצויים, אכיפת חוזה וביטול חוזה . עבודה זו עניינה חוזה ארוך טווח.

שאלת המחקר הנבדקת היא: באילו תרופות יבחר בית המשפט במקרה של הפרתם של חוזים ארוכי טווח ? ומה הסיבות לכך ?

חוזה ארוך הוא חוזה שהשפעתו מבוססת על יחסי האמון בין הצדדים. חוזה ארוך טווח פותח במקור בארצות הברית ומציג דינמיקת חוזה (לטווח ארוך) אשר עשויה להשפיע על התנאים והיחסים החוזיים ועל מקרים בלתי צפויים העלולים להיווצר במהלך תקופת החוזה. מדובר בחוזה מקיף, הכולל התחייבות ארוכת טווח .
השאלה הנשאלת האם דיני החוזים הקיימים יפים גם לחוזים ארוכי טווח ? שאלה זו נובעת מהעובדה כי לא ניתן להתערב בתוכנם של חוזים ארוכי טווח. דיני החוזים הכלליים כוללים מנגנונים שונים המאפשרים, התערבות והתאמת החוזה לנסיבות, כמו עקרון תום הלב. כאמור במסגרת החוזה ארוך הטווח נדרשת וודאות גבוה, אמון בין הצדדים, תלות הדדית ולכך נלווה חוזה מורכב אשר נקבע לתקופת זמן ארוכה. מדובר על התקשרות חוזית מורכבת וייחודית בין הצדדים.

העבודה הנוכחית בוחנת את השימוש בתרופת האכיפה במקרים של חוזים ארוכי טווח, כאשר במסגרת הבדיקה תיבחן דוקטרינת ההפרה היעילה , דרכי אכיפת חוזה, מטרות העומדות בבסיס דיני החוזים ועוד.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי במקרה של הפרת הסכם, בית המשפט ראשי לחייב את המפר בתשלום הפיצויים המוסכמים כאשר בדרך כלל , בית המשפט משאיר תניות פיצויים מוסכמים בתקפן ונמנע משימוש בסמכות ההפחתה ולכן עצם נטייה זאת של בית המשפט מהווה סוג של פתרון חלקי לבעיה שהסמכות יוצרת. כמו כן, בעת המו"מ לקביעת סכום של פיצוי מוסכם בהסכם, יש לקבוע את גובה הסכום ככזה שיהיה ריאלי ומשקף את הנסיבות ולא כאמצעי הרתעה חסר פרופורציה ובלתי סביר אשר לא ייאכף על ידי בית המשפט.