הפרעת קשב וריכוז (ADHD = Attention –Deficit/Hyperacitivity Disorder) מאובחנת בכ – % 5 עד % 10 בקרב ילדים באוכלוסייה הכללית. הפרעה זו מאובחנת בעיקר בקרב זכרים. האטיולוגיה להפרעה זו איננה ברורה, אם כי נראה כי הגורם הסביבתי והגורם הגנטי הוא המוביל להפרעה.
עבודה זו עוסקת בהפרעת קשב וריכוז ויכולות אמפתיות של הלוקה.
ההנחה המסורתית היא כי אמפתיה בקרב בני האדם קובעת באופן שיטתי את התנהגותם כלפי הזולת
האם נכון הוא הדבר בקרב בעלי הפרעת קשב וריכוז ? האם הלוקים בקשב וריכוז אמפתים כלפי זולתם?
הפרעת קשב וריכוז מוגדרת כהפרעה התפתחותית בתחום השליטה העצמית המורכבת מבעיות קשב, שליטה בדחפים וטווח פעילות
עבודה זו תעסוק בהפרעת קשב וריכוז ויכולות אמפתיות של הלוקה.
מטרת עבודה זו הנה לדעת כיצד כיום מתמודדים כיום הלוקים בקשב וריכוז ? האים הם מעניקים עזרה ויחס אמפתי לחבריהם לכיתה, להורים ולסביבה ? והאם הטיפול הקוגנטיבי מסייע לשיפור היכולות האמפטיות של הלוקה ?
בדיקה זו נערכה באמצעות ראיון סטודנטית הלוקה בקשב וריכוז אשר עברה טיפול התנהגותי לשם שיפור יכולותיה האמפטיות.
נמצא כי הלוקים בעלי קשב וריכוז פחות אמפתים מאלה אשר אינם לוקים בהפרעת קשב וריכוז ואכן המרואיינת תיראה קשיים נפשיים וחוסר יכולת לנהל מערכת יחסים בריאה.
מבוא
סקירת ספרות
סיכום הראיון
דיון
סיכום
ביבליוגרפיה
נספח-ראיון