הפרעת קשב וריכוז מוגדרת כהפרעה התפתחותית בתחום השליטה העצמית המורכבת מבעיות קשב, שליטה בדחפים וטווח פעילות

עבודה זו תעסוק בהפרעת קשב וריכוז ויכולות אמפתיות של הלוקה.

ההנחה המסורתית היא כי אמפתיה בקרב בני האדם קובעת באופן שיטתי את התנהגותם כלפי הזולת. האם נכון הוא הדבר בקרב בעלי הפרעת קשב וריכוז ? האם הלוקים בקשב וריכוז אמפתים כלפי זולתם?

מטרת עבודה זו הנה לדעת כיצד כיום מתמודדים כיום הלוקים בקשב וריכוז ? האים הם מעניקים עזרה ויחס אמפתי לחבריהם לכיתה, להורים ולסביבה ?  והאם הטיפול הקוגנטיבי מסייע לשיפור היכולות האמפטיות של הלוקה ?

בדיקה זו נערכה באמצעות ראיון סטודנטית הלוקה בקשב וריכוז אשר עברה טיפול התנהגותי לשם שיפור יכולותיה האמפטיות. סטודנטית זו עברה טיפול קוגנטיבי – התנהגותי , הידוע ביכולתו להוביל לשינוי מרגשות שליליים לרגשות חיובים ובדרך זו לפיתוח יכולות אמפטיות וניהול מערכות יחסים חיוביות עם אחרים

העבודה מעלה שתי מסקנות עיקריות:

1. המטופלת מצליחה להגיע למודעות ולשינוי במסגרת הטיפול הקוגנטיבי
2. הטיפול הקוגנטיבי מוביל לפיתוח יכולת אמפטית בקרב הלוקה בקשב וריכוז.

עבודה זו מעלה את חשיבותו של הטיפול הקוגניטיבי בקרב הלוקים בקשב וריכוז. הספרות והראיון מלמדים על קשיים חברתיים ועל יכולות אמפטיות לוקות בחסר בקרב הלוקים בקשב וריכוז ומכאן חשיבותו של הטיפול הקוגניטיבי התורם מבחינה חברתית ואישית ובסופו של עניין גם מבחינה לימודים בקרב הלוקים בקשב וריכוז.