החל משנות ה-80 חלה נסיגה של הממשלה ממתן שירותים לאזרחיה על ידי הפרטת שירותים אלה, כחלק מהשלכות הגלובליזציה. הפרטת שירותי רווחה וכן ושירותים אחרים מופנים למגזר העסקי וכן למגזר השלישי, על מנת שאלו ימלאו את החלל הריק שהותירה הממשלה באספקת שירותים לאוכלוסיות השונות וביניהם אוכלוסיית נוער בסיכון.
סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בנושא הפרטת שירותי הרווחה האישיים במערכת הרווחה בישראל בקרב ילדים ובני נוער בסיכון.
המטרה העיקרית של ההפרטה הינה הוזלת השירותים לאזרח. יש הטוענים כי ישנם שירותים או סקטורים אשר חייבים להישאר בסמכותה של המדינה ואי-אפשר להעבירם לידיים פרטיות ולכוחות השוק למשל את הצבא, שירות בתי-הסוהר, חשמל ומים.
ניתן להבין מכך שהמדינה למעשה החלה מתנערת מאחריותה כלפי האזרח ורווחתו.
כלומר, ההפרטה הגורפת המאפיינת את ישראל מעדיפה את רווחי המעטים על-פני רווחת הרבים כאשר על פי הדו"ח האגודה לזכויות האדם והאזרח מתוארת פגיעה חוזרת ונשנית בשכבות החלשות.
בשנים האחרונות הולך וגובר השימוש במושג "נוער בסיכון", המתאר אוכלוסיות נוער הנמצאות או עלולות להימצא במצבי סיכון פיזיים, נפשיים או רוחניים. התווית של נוער בסיכון מודבקת כיום לקבוצות נוער שונות על ידי מומחים ממקצועות שונים.
המדינה פחות ופחות מספקת שירותים חברתיים וכן מצמצמת את אחריותה לרווחת כלל האוכלוסייה.
הספרות דנה רבות בדפוס המעורבות של ארגוני המגזר השלישי בהספקת שירותים חברתיים שונים ואכן התמורות שעברו בשנים האחרונות כתוצאה משינויים חברתיים כלכליים המאפיינים מדינות מערביות וביניהן ישראל, כאשר השינוי המרכזי הנו הפרטת שירותים ממלכתיים ומקומיים ותפיסת שירותים אלו בידי אותם הארגונים.
1.1 ההפרטה - יתרונות וחסרונות
2.2 ילדים ונוער בסיכון : קשיים ופתרונות
2.3 מדיניות אספקת השירותים החברתיים -מגמות וההשלכות.
ביבליוגרפיה