עבודה זו בוחנת את תהליך ההפרטה שנעשה בשירותי הרווחה בישראל בשירותי האומנה בפרט, מהם שירותי הרווחה ומהי הפרטה. עבודה זו  תתאר את שירותי הרווחה , מהי הפרטה, כיצד תהליך זה בא לידי ביטוי בשירותי האומנה ותוצאותיה וכיצד תהליך ההפרטה בשירותי האומנה בא לידי ביטוי בישראל והאם הביא לשיפור.

בישראל קיימים מעל 300,000 ילדים בסיכון ומתוכם מעל 2000 מצויים במשפחות אומנה ((https://www.molsa.gov.il. ילדי אומנה אלה, החל מלידתם ועד גיל 21, חוו התעללות או הזנחה מצד הוריהם הביולוגיים או האפוטרופוסים החוקיים שלהם. מרביתם לא יחזרו להורים הביולוגיים שלהם ויהיו זקוקים למשפחות אומנה, רבים מהם לעולם לא ימצאו משפחת אומנה. עבור ילדי האומנה, הסטטיסטיקה עגומה: 50% מהם לא יסתיימו תיכון ו -25% ידווחו על שימוש בסמים. על כן, לעתידם של ילדים אלה, יש צורך להעניק עדיפות (2018,Carmody). בישראל נקבעו חוקים לרווחת הילד וביניהן חוק הנוער (טיפול והשגחה). (תש"ך – 1960) ו-חוק אומנה לילדים, תשע"ו-2016. חוקים אלה מטרתן להגן על ילדים אלו  ולקבוע סטנדרטים לתוכניות הרווחה של הילד. מרבית המדינות נושאות באחריות להפעלת אלמנטים של מערכת האומנה שלהם, אולם יש מגמה מגוונת להפריט את הטיפול באומנה. ואכן, במשך עשר השנים האחרונות, מדינות רבות החלו בתהליך זה של הפרטת אומנה (2018,Carmody). סבו-לאל ובן-סימון (2018)  גם מציגים מגמה בה מתקיימת הפרטה של שירותים חברתיים במדינות שונות בעולם מתוך ציפייה לשיפור השירותים ולהפחתת עלותם. מגמה זו כוללת את  שירותי האומנה בישראל אשר עברו תהליך של הפרטה חלקית.

בשנת 1999, הוחלט במשרד הרווחה  על הוצאת שירותי האומנה ממחלקת שירותים חברתיים  ולהעברתם לגופים מפעילים חוץ ממשלתיים . מדובר בהפרטה חלקית של שירותי האומנה  בישראל, כאשר עד 2001 הופרטו רוב שירותי האומנה בישראל באמצעות העברתם ל"קבלני משנה". מדיניות זו, כאמור הנה מדיניות אשר באה לידי ביטוי  בארצות הברית, אנגליה ומדינות מערב אירופה ומטרתה הפרטת שירותי רווחה הילד והעבת תוכניות שסופקו בעבר על ידי סוכנות הרווחה לילדים לארגונים פרטיים. כיום ההתקשרות היא עם ארגונים פרטיים המספקים שירותים רווחתיים כמו אימוץ, ואומנה (כורזים-קורושי ואחרים, 2005).