הפסקות היריון יזומות הן סוגיה טעונה ומעוררת מחלוקת שכרוכות בה שאלות רפואיות, מוסריות, אתיות ודתיות. מצדו האחד של המתרס ניצבים מי שטוענים כי הפלות הן ביטוי לזכותה של  האישה על גופה, ומהצד השני ניצבים מי שרואים בעובר יצור חי הזכאי להגנה על חייו ככל יצור חי אחר.

סקירת ספרות הבוחנת את ההיבטים המשפטיים, המוסריים, החברתיים וההלכתיים הנובעים מהפסקת היריון ואיסור על הפסקת היריון.

בעשורים האחרונים הנשים עברו מהפכה תודעתית ועימן גם החברה הגברית הבינה כי האישה ורק היא מחליטה באילו תנאים להפוך גם לאם. יחד עם הקדמה וההכרה בזכויות האישה על גופה עדיין תלוי ועומד איסור ההפלה על פי חוק.

על פי מורשת ישראל ההורות והולדת ילדים  הנה אחד הערכים הנשגבים והעדר הורות אינה מין הערכים של מורשת ישראל. זאת ועוד, ההלכה מחיבת את הבעל לסייע לאשתו בהבאת ילדים לעולם.

בהתאם למשפט העברי אין כלל איסור הפלה בישראל, ומותר להרוג עובר בבטן אמו. אך רק כאשר קיימת סכנה לאם. מצב נפשי של האם, סכנת איבר לאם, כגון חשש לפגיעה בראיה או בשמיעה, או אשת איש שנאנסה, מותר לה לנקוט באמצעים להפסקת הריון כזה מיד לאחר התשמיש, אך לאישה שהרתה למי שהוא אסור לה באיסור כרת או מיתה או  בת ישראל שנתעברה מגוי – אין לה היתר לבצעה ההפלה

מטרתו של "חוק עונשין – תשל"ז – 1977 – הפסקות הריון", היא למנוע  הפסקות הריון, (הפלות), אלא במוסד רפואי מוכר ובאישור ועדה  מיוחדת. החוק קובע כי רופא המבצע הפסקת הריון ללא אישור עובר  עבירה שדינה 5 שנות מאסר או קנס כספי.

אחת השאלות העומדות על הפרק היא האם יש להצדיק את איסור ההפלות על אף הפגיעה בשוויון? והאם  הדין המצוי (איסור הפלות) הוא הדין הראוי. ככלל, בין הפוסקים והפרשנים קיימת תמימות דעים ביחס לעצם השלילה של ההפלה, וכמעט כולם מסכימים, שיש איסור כלשהו בגרימת הפלה.