השתלת איברים היא טכנולוגיה רפואית חדישה של החלפת איברים, חלקי איברים, או רקמות, שהגיעו לאי-ספיקה סופנית – באיברים, חלקי איברים או רקמות תקינים

סקירת ספרות  הבוחנת את הפן ההלכתי בתרומת איברים.

השתלת איברים כרוכה תמיד בטרגדיה. מותו של אדם אחד מאפשר את הצלתו של אדם אחר. לרוב מדובר באסונות קשים של מוות בתאונת דרכים, בפיגוע חבלני וכדומה. לרוב מדובר בצעיר או צעירה שקיפדו חייהם בנסיבות מחרידות.

קיימים שני סוגי תורמים: השתלה מתורם חי או מתורם מת. השתלת מתורם חי יכולה להיות מתורם עם קשר דם ( הורים, אחים, בנים/בנות) או ללא קשר דם.

באופן עקרוני, יש מקום לשקול לקיחת איבר מתורם חי בתנאי שיהיה בריא ורק אם אין בניתוח סיכון מיוחד של התורם, חייו יוכלו להימשך לאחר הניתוח ללא שחסרון האיבר יהיה מורגש, ולא יזדקק התורם לטיפולים מיוחדים, או למעקב רפואי ממושך. כמו כן יש הצדקה לשקול לקיחת איבר מתורם חי רק אם סיכויי ההשתלה טובים, ובנסיבות המקרה הנידון תרומתו של התורם היא הדרך הטובה יותר לטיפול בחולה.

הגדרת מותו של אדם נתונה במחלוקת בין תופסי ההלכה – אלו סבורים שהמוות הוא מות גזע המוח, ואלו סוברים שזוהי מיתתו של הלב עצמו, וכל עוד הוא פועל, גם בעזרת מכשירים, האדם מוגדר כחי. קביעה זו חשובה לגבי האפשרות ליטול איבר מאדם שעדיין ליבו פועם ולהשתילו במי שזקוק לו. יש לה חשיבות לחולים הזקוקים להשתלה כזו, לתורמים פוטנציאלים החוששים שנטילת האיבר האמור מגופם כרוך בהמתתם, וכן לצוות הרפואי שמשתתף בתהליך של תרומת איברים והשתלתם. בשל המחלוקת ההלכתית יש הנמנעים מלחתום על כרטיס תורם (אד"י) מחשש שימיתו אותם לפני רגע פטירתם