מטלה בנושא הערכת עובדים ע"פ סיפור חטא עץ הדעת. מנותח לפי קרטריונים של הערכת תכונות, התנהגויות ותפוקות, איסוף המידע, גיבוש ההערכה העצמית, התפתחות מאפייני החלון הגוהרי, מניעים בתהליכי ההערכה והשיפוט, תהליך המשוב

סיפור גן עדן מתחיל כאשר אלוהים שם את אדם וחווה בגן עדן, אך אוסר עליהם לאכול מפריו של עץ הדעת טוב ורע. העונש על העבירה הוא מוות-"ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות". הנחש מגלה לחווה שאכילת פרי עץ הדעת תגרום לה ולאדם להידמות לאלוהים – עיניהם יפקחו והם יהיו יודעי טוב ורע. הוא משדל את חווה לאכול מהפרי האסור והיא לבסוף מתפתה, אוכלת מהפרי ואף נותנת לאדם. לאחר אכילת הפרי מסתבר שהנחש צדק בחלקו, אדם וחווה אינם מתים, אלא נפקחות עיניהם. אולם הם אינם הופכים ליודעי טוב ורע, כאלוהים, אלא מגלים שהם עירומים, מתביישים זה מזו וחוששים מעונשו של אלוהים. אלוהים מגלה שאדם וחווה המרו את פיו, בעצת הנחש, ומעניש את שלושתם: הנחש יזחל על גחונו, יאכל עפר ואיבה תשרור בינו לבין האישה וזרעה, חווה תלד בנים בעצב ותשלט ע"י בעלה, אדם יעבוד קשה כל חייו על מנת להתפרנס. בנוסף לכך מחליט אלוהים לגרש את אדם וחווה מגן עדן.

הסיבה לגירוש היא שאדם הפך להיות כמו אלוהים ("כאחד ממנו" בלשון הכתוב) וכעת יש סכנה שיאכל גם מפרי עץ החיים ויחיה חיי נצח. לפיכך מגורשים אדם וחווה מגן עדן ומושמת שמירה על גן עדן (הכרובים ולהט החרב המתהפכת) כדי להגן על "דרך עץ החיים".

בתחילת האירוע, במהלכו ובסיומו מתקיים משוב בין אלוהים לבין אדם וחוה ובין הנחש לחוה. בתחילה אלוהים מבהיר לאדם ולחוה כי הוא אוסר לאכול מפרי עץ הדעת וכי הפרת צו זה נושאת בחובה עונש מוות. במהלך האירוע משכנע הנחש את חוה להפר את צו אלוהים ולאכול מעץ דעת. מעשה זה של הנחש מהווה אולי מעין דברי אלוהים באופן עקיף אשר בא להעמיד במבחן את מידת צייתנותה של חוה כלפי אלוהים. במסגרת מבחן זה חווה התגלתה במלוא חטאה. בסיום האירוע אלוהים בא להוכיח את אדם וחוה על מעשיהם ומבשר להם על העונש הצפוי להם בעקבות חטאם. אדם וחוה האנשים הראשונים שנבראו ביקום אמורים לשמש דוגמה ומופת ברמה המוסרית, נכשלו וביצעו את החטא הראשון. הכללים היו ברורים מראש. אדם וחוה מכירים את הצו ואת חוק אלוהים ובכול זאת מועדים. הם מבינים את המעידה ומנסים להיחלץ ממנה באמצעות הסתתרות מפני אלוהים ולאחר מכן על ידי האשמת הזולת – חוה מאשימה את הנחש ואדם מאשים את חוה באכלו את הפרי האסור. כישלונם של אדם וחוה מבזים את בוראם – אלוהים, אך על אף הביזוי אלוהים מעניק להם הזדמנות שנייה ולאחר המשוב הוא מגרש אותם מגן עדן וגוזר עליהם גזירות ועונשים אך לא ממית אותם. הציפייה של אלוהים כי לאחר המשוב והעונשים ילמדו אדם וחוה את הלקח וינהגו על פי אמות מוסריות ועל פי מצוות אלוהים. אדם וחוה אם כן, מצטיירים כדמויות בעלות שיפוט מוסרי לקוי, כאנשים נעדרי מודעות למגבלותיהם האנושיות, שניסיונם להתרחק מאלוהים מלווה בשקרים ובהסתתרות. הנחש מצטייר כרמאי ורשע המצליח להוביל את חוה לידי חטא והיא מצטיירת כניתנת לפיתוי ומשפיעה על אדם לחטוא יחד אתה. אדם מצטייר כחלש אופי כאשר איננו מתנגד לחוה ואוכל מהפרי האסור ולבסוף מסיר כל אחריות ומאשים את חוה בחטא.