הערכת הסיכון לפשיטת רגל של חברה נידונה בהרחבה בספרות המחקרית. אחד המודלים המקובלים הוא המודל של אלטמן לחיזוי פשיטות רגל של חברות והוא מבוסס על מדדי סיכון מאזניים ועל הסתברויות היסטוריות לחדלות פירעון.
העבודה הנוכחית תדון הערכת היכולת של מדד אלטמן לזיהוי קשיים בחברות בישראל.

כשל של חברות הוא תוצאה של שורה שלמה של גורמים. בספרות קיימת הסכמה לגבי סיווג הגורמים לפשיטות רגל עסקיות. הסיבות מחולקות לגורמים אקסוגניים המורכבים מתופעות הקשורות למצב הכלכלי של המדינה  (המדיניות הפיסקלית, המוניטרית, ושער החליפין של רשויות השלטון). גורמים אנדוגניים, מתייחסים להקצאה בלתי הולמת ולא יעילה של נכסים, מבנה מימון לקוי. רמת הנזילות, ושימוש הולם ורציונלי במינוף הפיננסי ממלאים תפקיד חשוב במניעת  פשיטות רגל

במגזר העסקי קיימת חשיבות מרובה ליכולת החיזוי של פשיטת רגל, שהרי והפסדים-לא צפויים של המגזר העסקי, ירידה ברווחיות, במכירות עלולים להביא לירידה בהשקעות, שחיקת הון הבנקים, פגיעה בהיצע האשראי ומכאן גרימת זעזוע מאקרו כלכלי.  מכאן שאינדיקטורים פיננסים המשקפים את חולשת העסק  עשויים גם לשקף תמונת מצב ריאלית המתייחסת לרמת הפגיעות של העסק וכן יכולת הישרדותו

העבודה הנוכחית בחנה את היכולת של מדד אלטמן לזיהוי קשיים בחברות בישראל , כאשר השערות המחקר טענו כי מדד אלטמן מנבא חדלות פירעון של חברות ציבוריות בישראל בלמעלה מ 80% מהמקרים; מדד אלטמן מנבא יכולת שרידות של חברות ציבוריות בישראל בלמעלה מ 80% מהמקרים; ו-מידת הדיוק של המדד, בניבוי חדלות הפירעון בחברות ציבוריות, משתנה בטווחי זמן שונים ממועד ההודעה על חדלות פירעון.