מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את היכולת של מדד אלטמן לזיהוי קשיים בחברות בישראל בין השנים 2012-2016, כלומר האם ניתן היה לנבא חדלות פירעון של חברות ציבוריות יכולת השרידות של חברות ציבוריות בישראל בדיוק של 80% ומעלה באמצעות מדד אלטמן והאם מידת הדיוק של המדד, בניבוי חדלות הפירעון בחברות ציבוריות, משתנה בטווחי זמן שונים ממועד ההודעה על חדלות פירעון.

כשל של חברות הוא תוצאה של שורה שלמה של גורמים. בספרות קיימת הסכמה לגבי סיווג הגורמים לפשיטות רגל עסקיות. הסיבות מחולקות לגורמים אקסוגניים המורכבים מתופעות הקשורות למצב הכלכלי של המדינה  (המדיניות הפיסקלית, המוניטרית, ושער החליפין של רשויות השלטון). גורמים אנדוגניים, מתייחסים להקצאה בלתי הולמת ולא יעילה של נכסים, מבנה מימון לקוי. רמת הנזילות, ושימוש הולם ורציונלי במינוף הפיננסי ממלאים תפקיד חשוב במניעת  פשיטות רגל (Tomasz, 2017).

לצורך הבדיקה נעשה שימוש במדגם מקרים בהם התרחשו מקרי פשיטת רגל בקרב חברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך במדדים השונים. המדגם כלל 30 חברות כאשר מחיצתם פשטו רגל ומחציתם לא פשטו רגל בשנים 2012-2016.  החברות שהשתתפו במחקר משתייכות לענף הנדל"ן והבינוי, השקעה ואחזקות, הטכנולוגיה, מסחר ושירותים. מקור הנתונים הוא אתר הבורסה לניירות ערך ואתר מאיה של הבורסה לניירות ערך.

השערת המחקר הראשונה לפיה  מדד אלטמן מנבא חדלות פירעון של חברות ציבוריות בישראל בלמעלה מ 80% מהמקרים, אוששה. ההשערה השנייה לפי  מדד אלטמן מנבא יכולת שרידות של חברות ציבוריות בישראל בלמעלה מ 80% מהמקרים, הופרכה וההשערה השלישית, לפיה מידת הדיוק של המדד, בניבוי חדלות הפירעון בחברות ציבוריות, משתנה בטווחי זמן שונים ממועד ההודעה על חדלות פירעון, אוששה.