עבור ישראל העתיקה, בית המקדש של שלמה, הר הבית וירושלים בכללותה מהווים סמל לגן עדן.  לאחר כיבוש  ירושלים על ידי דוד, האתר הפך להיות "עיר דוד". ירושלים הפכה  למרכז הקדושה שבו יהוה, הקים את ביתו.

סקירת ספרות זו בוחנת את העיר ירושלים בתקופת מלכותו של דוד ושלמה.

דוד היה בנו הצעיר של  ישי מבית לחם שנבחר על ידי ה' למלוך על ישראל אחרי שאול. הוא מתואר כ"אדמוני יפה עיניים וטוב רואי", ונערו של שאול העיד עליו שהוא "יודע נגן, וגיבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תואר, וה' עמו. על פי קומם , לדוד הייתה אישיות רבגונית : משורר ולוחם, פוליטיקאי ערמומי ונגן כינור, איש העולם הזה על כל פיתוייו ואיש בעל אמונה בלתי-מעורערת.

בשנה השמינית למלכותו הומלך דוד על כל עם ישראל. הוא כבש את ירושלים, הפך אותה לבירתו. בשמואל ב' ה' א – ג ניתן ללמוד על משיכתו של דוד למלך בחברון: "ויבואו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה ויאמרו… וימשחו את דוד למלך על ישראל". דוד מקבל את בקשת העם שיהיה עליהם למלך, אינו נשאר בחברון אלא עולה לירושלים: "וילך המלך ואנשיו ירושלים אל היבסי יושב הארץ

שלמה , ממשיכו של דוד,, היה מלך שונה בתכלית. ראשית על שלמה לא נאמר בספר מלכים שהוא נבחר על-ידי ה', וזאת בניגוד למסופר על דוד⁷.  כמו כן, בעבר ביקש העם מלך "ככל-הגוים" (שמואל א ח' 5), ואילו מלך שפעל על-פי הגדרה זו היה שלמה אשר הביא לבסוף על ישראל פילוג והרס  . שלמה, חלש גם על הצד הדתי ושלטונו הריכוזי הפכו לעריץ.

כאשר בנה שלמה את בית המקדש, במקום בו דוד, אביו, קבע את מקומו, הוא המשיך, למעשה את תפיסתו האחדותית של דוד, ביחס לבירת שושלת המלוכה ובירת המדינה. תיאור בניין בית ה' על-ידי שלמה מצוין ב:דברי הימים-ב ג, א "ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו, אשר הכין במקום דוד בגורן ארנן היבוסי.