בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל מילאה המערכת הכלכלית של תנועת העבודה תפקיד מרכזי בפתוח המשק, בקליטת עלייה ובפיזורה הגיאוגרפי.

העבודה הנוכחית בוחנת את העוני והאנשים הסובלים ממנו בישראל בשנים 1948-1953.

קצב הצמיחה הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה היה גדול , אך במקביל לו נמשכה אבטלה, שהגיעה בשנת 1951 לכ-6% מכלל כוח העבודה במשק. בשל המאמץ שהושקע בקליטת העלייה וכן בשל המאמץ המלחמתי והכספי הניכר לו נדרשה המדינה בשנתה הראשונה החל להיווצר במשק תהליך אינפלציוני שחייב את הממשלה להנהיג מערך של פיקוח על המחירים וקיצוב מזון, שכונתה "צנע". המטרה הייתה להקטין את התלות ביבוא מוצרים מחוץ ולקמץ בהוצאות, כך שלכל משפחה יהיו מצרכי היסוד הבסיסיים.

למשטר הצנע, היו השלכות כלכליות שליליות, כאשר במהלך שנת 1951 הגיע שיעור האינפלציה השנתי לכ-14%. גם מאזן התשלומים נפגע בהיעדר יתרות מטבע מספיקות. בשנת 1952 שונתה המדיניות הממשלתית והוחלט על פיחות הלירה, ריסון תקציבי וביטול הפיקוח והקיצוב המקיפים. כתוצאה מכך נעצרה בשנים 1953-1952 הצמיחה הכלכלית וגדל שיעור האבטלה.

מטרתו של המחקר הנוכחי היא לבחון כיצד בא לידי ביטוי העוני בשנותיה הראשונות של המדינה. רציונל המחקר מניח כי התקשורת מייצגת מסרים, דימויים וכדומה אשר מרכיבים את חיי היום-יום של הציבור , מעצבים את הזהות ואת השקפת העולם.

הבדיקה בוצעה באמצעות ניתוח תוכן לפיו נעשה שימוש בחומר כתוב או באמצעי השמור באופן אלקטרוני או בכל שיטה אחרת במטרה להסיק מסקנות על התנהגות אנושית.

מדגם המחקר כולל 17 כתבות אשר פורסמו בין השנים 1948 – 1953 בעיתונים "מעריב" ו"על המשמר".

ממצאי ניתוח הכתבות מעלה תמונה עגומה ביחס למצב הכלכלי הקשה במדינה בשנותיה הראשונות. הכתבות נסובות על רמת החיים הנמוכה והמחסור וכן על מצוקת הדיור הקשה ששררה בארץ.