אמנה היא "ביטוי של מפגש ורצונות המיוחסות לנושאים" (קרי: מדינות או ארגונים בינלאומיים) במשפט הבינלאומי ואשר יש כוונה כי תהיינה לו תוצאות משפטיות לפי כללי המשפט הבינלאומי.
סקירת ספרות זו בוחנת את סוגיית ההסתייגות מאמנות בינלאומיות וכיצד ההסתייגות באה לידי ביטוי בסעיפי אמנת וינה.
סעיף 2 של אמנת האמנות מגדיר את המונח "אמנה" בזו הלשון: אמנה, פירושה הסכם בינלאומי, הנערך בין מדינות בכתב ומוסדר על ידי המשפט הבינלאומי, אשר נכלל אם במסמך יחיד ואם בשניים או מסמכים הקשורים זה לזה, ויהיה כאשר יהיה הכינוי שלו
הדין הנוהג במדינת ישראל מבחין בין דרכי קליטת משפט מנהגי (כללים אשר נוצרו על-ידי פרקטיקה עקבית, ממושכת וכללית, המקובלים על רוב מכריע של מדינות העולם כדין מחייב)[1], לבין כללי משפט הסכמי (כללים המעוגנים באמנות שישראל הנה צד להן).
סעיף 19 לאמנת וינה קובע כי הסתייגות מותרת בכפוף לשלושה חריגים:
- האמנה אינה אוסרת במפורש הסתייגויות ממנה.
- האמנה מתירה הסתייגויות מסוימות בלבד, וההסתייגות לא נכללת בהסתייגות הנ"ל.
- ההסתייגות אינה חותרת נגד מטרת האמנה (כאשר אותה אמנה לא כוללת אף הוראה לעניין הסתייגות).
כאשר ההסתייגות אינה קבילה, ישנן שתי אפשרויות מנוגדות: האחת, ההוראה של האמנה אליה מתייחסת ההסתייגות תחול במלואה ביחס למדינה המסתייגת. השנייה, האמנה כולה מתבטלת כלפי המדינה המסתייגת. ככלל, למדינות יש פרק זמן של שנה להביע תגובה להסתייגות.
כמו כן, על פי סעיף 22 ניתן לפרוש מהאמנה בכל עת וכן ניתן לפרוש בכל עת מההתנגדות להסתייגות. כלומר, אם לא צויין אחרת באמנה, מדינה יכולה להסיר את הסתייגותה בכל עת, וכך לגבי התנגדות להסתייגות. הסרת הסתייגות לא מצריכה הסכמה של המדינות, שקיבלו את ההסתייגות. הסרת הסתייגות נכנסת לתוקף כלפי מדינה אחרת כאשר זאת מקבלת את ההודעה על-כך. הסרת התנגדות להסתייגות נכנסת לתוקף כאשר המדינה המסתייגת מקבלת את ההודעה על-כך, אלא אם צויין אחרת בהסכם.
אמנה בינלאומית מהי?
הסתייגויות מאמנות בינלאומיות – סעיף 19
תוצאות משפטיות של הסתייגויות ושל התנגדות להסתייגויות ופרישה/
סיכום
ביבליוגרפיה