מערכת החקיקה הישראלית הדנה ביחסי עבודה ובזכויות וחובות בשוק העבודה המכונה גם חקיקת מגן , כוללת מגוון חוקים המחייבים שוויון בשוק העבודה ומניעת אפליה על בסיס מגדר או אחר. העבודה הנוכחית עוסקת בסעדים והתרופות שלהם זכאי/ת מופלה במקום עבודתו.

במסגרת העובדה בהקשר לנושא המדובר קיימת התייחסות לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק שכר שווה לעובדת ולעובד והחוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה, מוצגים פסקי דין רלוונטיים והשוואה ביניהם.

השוואה בין החקיקה המעניקה תרופות וסעדים לעובדים ובעיקר לעובדות מעלה כי החקיקה הקיימת אינה מצליחה להגן באופן מוחלט על כלל העובדים והחקיקה לעיתים איננה אפקטיבית.

החוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 אינו מצליח לסייע לעובדים רבים אשר נפגעים בשל אי שוויון ברור במתן הזדמנויות בעבודה. כלומר מעט תביעות מתקבלות וכן עובדים רבים אינם מתלוננים.

בכלל זה גם נשים הרות לא מצליחות באופן גורף ליהנות מהחוק ולמנוע את פיטוריהן בשל הריון ולמנוע אפליה אפשרית . פסקי דין רבים מותירים נשים ללא סעד והחוק לא נותן מענה מספק ואכן מרבית התביעות הדומות נדחו על ידי בית המשפט , בשל הסיבה כי הנשים לא עמדו בנטל ההוכחה כי פיטוריהן נבעו מהריונן.

העבודה הנוכחית עוסקת בסעדים והתרופות שלהם זכאי/ת מופלה במקום עבודתו.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי החוק שכר שווה לעובדת ולעובד, איננו מתקיים במלואו ואף לא מתקיים בחלקו, שהרי גם כיום קיימים פערי שכר בין נשים לגברים. כלומר החוק אינו מעניק סעד לנשים בהיותן מופלות בבחינת שכרן בשוק העבודה. הנתונים מלמדים כי מרבית ממשקי הבית הבעל הוא גם המפרנס העיקרי וגם הספק העיקרי של שעות עבודה ולכן הוא גם מציג רווחים גבוהים יותר לעומת נשים . החוק לא הצליח למלא את ייעודו – מניעת אפליה בשכר בין נשים וגברים. מכאן שעל אף החול לעייל , נשים נתקלות במדיניות המפלה אותן לרעה שלא כחוק.