מי שיבוא לחקור את התפתחותו של ה"סלנג" העברי יעמוד עד מהרה על העובדה שהוא מושתת על שלושה מקורות לשוניים: על הערבית, האנגלית והאידיש. ואולי ניתן לקבוע גם איזה סדר כרונולוגי בקליטתם של שלושת היסודות הזרים: אידיש קדמה מן הסתם גם לערבית וגם לאנגלית, מפני שהיא הייתה חלק מן המטען הלשוני של העולה האירופי בכל התקופות, ובאופן טבעי סיפקה את המוצא מכל דילמה לשונית לפניה ניצב העולה.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בסלנג, יסודות מהערבית שחדרו לשפה הישראלית המדוברת.

המורשת הלשונית העברית, שראשיתה בתקופת המקרא, עברה גלגולים רבים במרוצת הדורות עד שנתגלגלה ללשון העיתונות של ימינו.הערבית-כספקית עיקרית למילים לסלנג ידעה תקופת פריחה גדולה בימי הפלמ"ח, שהלשון הערבית הייתה קרובה ללבו לא פחות מהלשון העברית.

הסלנג העברי מושתת על שלושה מקורות לשוניים: ערבית אנגלית ואידיש. אידיש קדמה מן הסתם גם לערבית וגם לאנגלית מפני שהיא הייתה חלק מן המטען הלשוני של העולה האירופי בכל התקופות, ובאופן טבעי סיפקה את המוצא מכל דילמה לשונית שלפניה ניצב העולה. ערבית כספקית של אוצר מילים לסלנג העברי, ידעה תקופת פריחה גדולה בימי הפלמ"ח, שהלשון ערבית הייתה קרובה ללבו לא פחות מן ההווי הערבי. אשר לאנגלית, דומה שהיו לנו שתי תקופות של השתלבות בלשון העברית: הראשונה בתקופת המנדט, כשהעברית חסרה מונחים טכניים ואנגלית מילאה את החסר. מן הימים ההם נותרו לנו עד היום מילים כגון: טמבל, פנצר. בשלב השני, שלב הסנוביזם, שימשו הביטויים האנגליים כדי להראות שאדם היה בעולם הגדול ומכיר את נוסח דיבור של העולם. כגון: או.קיי., צאנס, פייר, ניט, און דה האוס, דאבל, ביי –ביי, סי יו, סייל, דיוטי פרי, הב א גוד טיים

ההבדלים בין הסלנג ובין הלשון המדוברת הרגילה הנם רבים. בלשון המדוברת מידת היותה תת-תקנית פחותה מזו של הסלנג והיא יותר קרובה לספרותיות באופן יחסי. לשון אחרת: מידת חריגותו של הסלנג גדולה יותר בכך שהיא ציורית יותר ואף מטאפורית יותר. תדירות הסלנג דווקא בשפה המדוברת בלתי נמנעת וטבעית ובגין כך אף הופכת האבחנה ביניהם לדקה עד מאוד, אם בכלל .