הספרות המחקרית גורסת כי השקעה זרה (FDI ) תורמת להגדלת הפרודוקטיביות של הארץ המארחת, הגדלת המומחיויות והידע של חברות מקומיות. מפעלים רב לאומיים מקבלים בשמחה בארצות זרות כאשר הם נהנים מיתרונות כלכליים רכוש ספציפי, הון, מחקר ופיתוח ומיומנות שכן כלכלות רבות מיוחסות לתעשייה מקומית כתוצאה של פעילויות חברות זרות.

סקירת ספרות זו בוחנת את הסכמי הסחר בינלאומיים בין ישראל וירדן וכדאיותם. 

הגלובליזציה הכלכלית, טומנת בחובה פירוק ההגבלות הלאומיות על מסחר והתנועה החופשית של הון בין ארצות מתפתחות לארצות מפותחות ובין ארצות עשירות לעומת ארצות עניות.

הסכם אזור סחר חופשי מוגדר כהסכם בין שתי מדינות לפחות, הקובע פטור מתשלום מכס בסחר  שבטובין בין המדינות החתומות.

ראשיתו של תהליך הסחר החופשי היה בשנת 1947 עם החתימה על הסכם גאט"ט, ההסכם הכללי לסחר ומכסים. מטרת ההסכם הייתה קידום הסחר החופשי בעולם בתחום הסחורות, לאחר מלחמת העולם השנייה, על ידי הפחתת מכסים וביטול הגבלות לא מכסיות (כגון, רישוי, מכסות ותקינה.

המטרה של ארגון הסחר העולמי היא להבטיח זרימה של סחורות ושירותים באופן חופשי, ללא מגבלות ולשפר את הרווחה של העמים והמדינות החברות בו[1],  אך בפועל הסכמי הסחר החופשי למעשה מגבירים את שליטתו של ההון הבינלאומי על עמים ומגביל כוחן של מדינות מלפתח כלכלות לאומיות המספקות את צרכי עצמן.

מאז חתימת הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994 נחתמו איתה שני הסכמי סחר: . הסכם סחר כללי ב- 25.10.95   –  בו משולבות שלוש מדינות: ארה"ב, ישראל וירדן והסכם  QIZ (  (Qualified Industrial Zone .  המאפיין את הסכם הסחר הכללי עם ירדן הוא הפחתות מכסים מצומצמות על רשימות של מוצרים מצומצמות כשמטרת ההסכם היא פיתוחו לרמה של הסכם לאזור סחר חופשי לפיו יבוטלו כל המכסים והגבלות הסחר בין שתי המדינות .

מטרתו העיקרית של הסכם ה- QIZ שנחתם לגבי אזור התעשייה חסן שנמצא צפונית לאירביד, היא לעודד שיתופי פעולה בין חברות ישראליות לבין חברות ירדניות ועל ידי כך לתרום לקידום תהליך השלום.