התנהגותו של המטפל הקבוצתי מתמקדת בפעילות פנימית והיא להרגיש, להפגין אהדה  ולהעלות השערות כדי לקדם את ההבנה. תפקיד המטלה נ תגובתי יותר מאשר יוזם , כשר הוא ממתין שהתהליך הקבוצתי יתרחש ואז מעיר לגביו.רק לעיתים רחוקות  המטפל יוזם דיון.

סקירת ספרות זו בוחנת את נושא הנחיית קבוצות למבוגרים ולילדים.

הכוחות התרפויטיים הפועלים בקבוצה הם מספר גורמים שנמצאו כמסייעים וכפועלים לשיפור מצבם של המשתתפים בקבוצה ולתפקוד המשתתף והקבוצה

וזאת על פי מחקר, עדויות ותצפיות שנערכו על משתתפים, מנחים, צופים ומעריכים חיצוניים. הכוחות, או לחלופין ה"גורמים התרפויטיים" (כפי שהם מוגדרים בחלק ניכר מהספרות) עשויים להיות פונקציה, נגזרת, תוצאה או אינטראקציה של פעולות המנחה, של הקבוצה או של יחידים מתוכה.

על מטפלים להימנע מתגובות הנובעות מצורכיהם הפנימיים  או מלחצים מצד חברי הקבוצה. מנגד ין הוא יכול שלא להקרין רמז כלשהו על רגשותיו הפנימיים וכי חברי הקבוצה יכולים לזהות מתי הוא מרוצה  או לא מרוצה. מכאן שהמטפל אינו בבחינת מסך ריק וכי זה בלתי אנושי מצד התרפיסט  לצחוק או להזיל דמעה בעת הטיפול.

הפעילות התרפויטיות חשבוה בעבודה עם ילדים ומתבגרים  על מנת לעודד את החשיפה העצמית בקרב המשתתפים. אחד הכלים המסייעים לכך הוא משימה בה כל משתתף מקבל פיסת נייר עם הנחייה לצייר עיגול ולחלק אותו לארבעה חלקים ולכתוב בכל  חלק רגש שהוא חש במסגרת הקבוצתית. סיכום רשימת הרגשות של חברי הקבוצה מסייע להם בזיהוי רגשותיהם. הילדים מתבקשים לשתף את חבריהם ברגשותיהם ונערך עיבוד רגשי –קבוצתי הדן ברגשות המשתתפים ויכולת הקבוצה לסייעם להם.

ככלל קבוצה טיפולית  מתחילה להתבטא במישור הבין אישי וכל אחד יוצר את המיקרוקוסמוס החברתי שלו.  עם הזמן החברים מתחילים להבין את סגנונם הבין אישי  ובסופו של דבר להתנסות בהתנהגו  חדשה ככלל שלי התפתחות הקבוצה כוללים  חמישה שלבים: הקמה, פריצה , גיבוש נורמות, מימוש והתפזרות. וביתר פירוט , בשלב ההקמה , הקבוצה עסוקה בהסתפחות ראשונית של החברים.