נושא ההטרדה המינית עולה שוב ושוב לדיון הציבורי והמשפטי במדינת ישראל, לרוב אנו שומעים על הטרדות מיניות במקום העבודה, בין המקרים המפורסמים הוא המקרה של נשיא המדינה לשעבר קצב, דמות שאמורה לשמור על החוק, ולהטיף לשמירה עליו, מקרים חמורים יותר התרחשו לאחרונה כאשר נחשפו מקרים של הטרדות מיניות במשטרה וחמור מזאת בצמרת המשטרה.

במסגרת העבודה נדונה פרשנותו של החוק נגד הטרדה מינית.

החוק אשר נחקק בשנת 1998 הגדיר באופן נרחב ומפורט הטרדה מינית מהי ואכן הטרדה מינית לפי לשון החוק עשויה לבוא לידי ביטוי כסחיטה באיומים על רקע מיני, כמעשה מגונה, על ידי הצעות והתייחסויות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני כלפי מי שאינו מעוניין בהן והבהיר זאת.

הטרדה מינית יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהתייחסות פומבית משפילה בעלת אופי מיני או כזו הנוגעת לנטייה מינית של אדם . יצוין כי החוק למניעת הטרדה מינית אינו מאזכר את עבירת האינוס ולכן עבירה זו נכללת בסעיף 348(ה) לחוק העונשין כאשר החלופה הנזכרת בחוק למניעת הטרדה מינית הנה "בעילה אסורה בהסכמה" המהווה עבירה על-פי חוק העונשין אך אינה נזכרת בסעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית.

שאלת המחקר הינה מהי המשמעות החוקתית של הטרדה מינית בעבודה?

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי אופן פרשנותו של בית המשפט את החוק למניעת הטרדה מינית מעורר מספר בעיות. אחת הבעיות קשורה בעובדה שבית המשפט ראה בהטרדה מינית בעיקר כפגיעה ב"כבוד" ורק לעתים, אם בכלל, ככרוכה בשאלות של "שוויון". עובדה זו הביאה את בית המשפט להתעלם מהקונטקסט החברתי הרחב אשר במסגרתו מתאפשרת תופעת ההטרדה המינית, מתקיימת, מונצחת, ומשועתקת.