מחקר זה עוסק תפיסת המרטירים של ימי הביניים, אל מול ייצוג המרטיר באומנות המודרנית. העבודה בוחנת את יצירותיהם של כריס ברדן , מוטי מזרחי , אורלן גופה , בהתאם ליישום מוטיב המרטיר ביצירותיהם.

מחקר זה בוחן האם ניתן לאתר את המרטיר באומנות המודרנית כתופעה חדשה המנוגדת לתפיסה דתית?

תופעת הקדוש המעונה הינה אחד הסמלים החזקים בעולם הנוצרי והיא תפסה את מקומה עוד בראשית הנצרות . למות הקדושים יש שתי פנים – האחת, ההחלטות הנעשות במקרה הבוחן ע"י היחיד או הקבוצה, והשנייה, ההחלטה הקיבוצית על ייצור קדושים ונתינת שמות להם. לכן, יש צורך בראייה כפולה כדי להבין את מכלול ההקשרים שבהם נהוג מות-קדושים: יש צורך להבין את כוונת הקדושקרבן, ואת הפירוש את מותו על ידי אלה המכריזים על מוות מסוים להיות מוות של קדוש. ככל שאני בוררת בין הפירושים, עליי להבין את תחומי הסמכות והמרידה בה, את האובייקטיבי והסובייקטיבי, ואת המשמעות בקבוצה – כי הרי מות הקדושים של אדם אחד הוא האמונה הטפלה של האחר . במהלך אמצע וסוף ימי הביניים, מעשי מות-קדושים היו מרובים במיוחד, לאור התפשטות הנצרות אל האזורים הפאגאניים, מצפון מערב לאגן הים התיכון.

מחקר זה בוחן האם תפיסת המרטיר באומנות המודרנית מנוגדת לתפיסה הדתית

בחינה זו בוצעה על ידי ניתוח יצירותיהם של כריס ברדן , מוטי מזרחי , אורלן גופה , בהתאם ליישום מוטיב המרטיר .

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי ברדן ומזרחי משתמשים בסבל כאנטי תזה לקדושה ומאידך אותם אומנים עצמם שואבים מבאר היצירה התרבותית ומשתמשים במרטיר כסמל בר תוקף. משחר ההיסטוריה קיים באדם הצורך הטבעי בחיפוש מתמיד אחר טעם ומשמעות לעולמו העלום ולחייו הארעיים. צורך זה מתממש באמצעות מתן פירוש למציאות דרך חשיבה מיתית המאגדת בתוכה יסודות אי-רציונאליים מחד ודרך חשיבה רציונאלית פילוסופית ומדעית מאידך.