התקשורת מחברת את האדם לחברה, כלומר הבית ממלא תפקיד חשוב, מכיוון שהוא מחובר דרך טכנולוגיות תקשורתיות למרכז החברה וזה מאפשר לצופים לנהל דיונים פוליטיים ובעצם לשמור על קשר עם החברה.

סקירת ספרות המתמקדת בתוכניות הבוקר בטלוויזיה ובתכניהן ובוחנת כיצד תוכניות הבוקר בטלוויזיה מעצבות את הפער בין המרחב הציבורי והמרחב הפרטי בקרב גברים ונשים

כניסתה של הטלוויזיה הרב ערוצית גרמה לשינויים בתרבות הפנאי הישראלית. ההנחה, כי הפרטים מסוגלים לברור בין אמצעי התקשורת למיניהם ולעשות שימוש בתכנים לפי רצונם וצורכיהם מעוגנת במסורת המחקרית המכונה "שימושים וסיפוקים". זוהי מסורת המניחה שליחידים, לקבוצות חברתיות ואפילו לחברה כולה מערכות צרכים וערכים, והם מסוגלים לרתום את אמצעי התקשורת ותכניהם לשרותם של צרכים אלו

למערכת השידור, כמו גם למערכת החינוך, הבידור הפופולארי והספורט הם מנגנונים תרבותיים שדרכם פועלים תהליכים של הגמוניה חברתית. למוסדות השידור יש אוטונומיה מסוימת, אבל הנורמות הפרופסיונליות, הפרופיל החברתי של העיתונאים, שגרת העבודה העיתונאית וקשרי הגומלין עם הממסד הפוליטי – כל אלו גורמים להצגת הנושאים העומדים על סדר היום ברוח קו הממסד או אפילו להסחת דעתם של הצופים מבעיות אמיתיות לבעיות מדומות.

אנו חיים בתקופה שבה ההתערבות המסיבית של המדינה ביטלה את כוחה של הבורגנות הן בתחום הציבורי (ע"י החלשת כוחן של תנועות ושדולות חברתיות) והן בתחום הפרטי (ע"י מדיניות הרווחה שביטלה את עצמאותה של המשפחה).

התלות בממסד מנחילה אלמנטים לא רציונאליים וגורמת להרס הדיון הציבורי. בעקבות זאת המרחב הציבורי חזר לתפקד (כמו בתקופה שלפני הדמוקרטיה) כהצגה מבוימת של יחסי ציבור של הסחת דעת מהנושאים שחשובים באמת. הטלוויזיה הפכה את הצופים לפסיביים ונטרלה את השיחה האמיתית על נושאים שעל סדר היום שהתנהלה קודם לכן במקומות מפגש ממוסדים או חברתיים.