שיריה של שמר הביע ואהבה גדולה למדינה ולעם ישראל. החלוציות וסמליה עמדה במוקד שיריה של נעמי שמר בין השנים 1956 – 1967, היא נתפסה כיוצרת בעלת סגנון מוסיקלי ישראלי וניתן לכך ביטוי רב במסגרת הלהקות הצבאיות שנהגו לשיר את שיריה.

סקירת ספרות זו בוחנת את המסרים הפטריוטים בשיריה של נעמי שמר לאחר מלחמת ששת הימים.

מסרים של מחאה חברתית ופוליטית חלחלו באמצעות תעשיית המוסיקה המהווה היסטוריה של שינויים פוליטיים וחברתיים. תעשיית המוסיקה העלתה עם השנים בדמותם של יוצרים שונים את חשיבות הצדק החברתי, הכמיהה האנושית הטבעית לסולידריות, העמדת חוסר השוויון בחברה לסדר היום, החופש, המחשבה והפעולה וכמיהה לשלום.

מוזיקאים רבים השתמשו בכוחם להאיר את הזרקור ואת המסרים שלהם. פטריוטיזם הנו גישה המשקפת את תחושת החובה המיוחדת של האזרח כלפי ארצו ומולדתו.

פטריוטיזם משקפת גם את ישראל כחברה מיליטריסטית מובהקת לפיה צבא ומלחמה הוא העיקרון המארגן המרכזי שסביבו נעה החברה הישראלית, פועלת, קובעת את גבולותיה, את זהותה ואת כללי המשחק הנהוגים בה. המיליטריזם מוגדר "כמקבץ אדיר של מנהגים, אינטרסים, כיבודים, פעולות ומחשבות, אשר מקובצים אומנם סביב צבאות ומלחמות, אך חורגים הרחק מעבר למטרות הצבאיות האמיתיות והשפעתם בלתי מוגבלת בהיקפה.

בתקופה הנדונה (שנות החמישים והשישים) הלהקות הצבאיות הגדירו את הזרם המרכזי של המוסיקה הפופולרית הישראלית וניצבו בראש סולם הפופולריות. שמר זוהתה עם שירי ארץ ישראל, בהיותה גם בת מובהקת לעילית החלוצית ההסתדרותית. שיריה ביטאו את החוויה הקולקטיבית של יצירת חברה ישראלית חדשה המתייחסת בעיקר לעבודת האדמה, לבניין הארץ ולהגנה עליה.

לאחר מלחמת ששת  הימים כתבה  את השיר "ירושלים של זהב" שמאז 1967  שומר בעקביות על מעמדו כסמל לאומי או כהמנון לאומי בלתי רשמי.