המלך דויד השתייך לשושלת יהודה, ישי אביו היה נצר לרות המואבייה ודוד היה בנו הצעיר . המשפחה התגוררה בבית לחם שנבחר על ידי ה למלוך על ישראל אחרי שאול.

סקירת הספרות הנוכחית עניינה במלך דוד: דמותו ומנהיגותו.

המקרא מתאר את יופיו "אדמוני יפה עיניים וטוב רואי" , ונערו של שאול העיד עליו שהוא "יודע נגן, וגיבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תואר, וה עמו" . במזמורי תהילים דוד מתואר כנער אשר נלקח למלוכה ממכלאות הצאן, מעבודתו כרועה צאן על מנת להדגיש את, ההנהגה הרכה והחומלת הנדרשת ממנו וכאן גם ביקש הכתוב לרמוז באופן זה על תכונות ומידות מוסריות הנדרשות ממלך נבחר על ישראל.

דוד נבחר לרעות את עם ישראל, בדרך לגאולה לבריאה חדשה לאחר החורבן והגלות, כאשר הרועה הטוב והנאמן הוא המלך האידיאלי. נעשה כאן למעשה, שימוש סמלי ומטפורי בו נהגו הכתובים והספרויות למיניהן לעשות בדמות רועה הצאן ובשמו כבבואה למנהיגות ולמלוכה ובדומה למעשה שימשה גם לדוד מלאכת הרועה, הכנה מתאימה לתפקידו כרועה העם. כמו כן, מן הכתובים ניכרת היטב הכוונה להציג את דוד כמי שהגיע למלכותו מן הדרגה הנמוכה שהביאו למלוך מקטנות וכי כבר מהיות דוד רועה צאן ניתן ללמוד על דמותו, על גבורתו ועל מסירות נפשו בשמירת הצאן.

בפרק יא' מסופר על חטאי דויד בחייו הפרטיים – הניאוף עם בת-שבע והריגת אוריה. הסיפור משובץ בתוך תיאור המלחמה בבני עמון. הפרק פותח בשלב חדש של המלחמה בעמון, הפעם יזום על-ידי ישראל, אך מיד עובר המספר לסיפור האישי של דויד. דויד רואה אישה יפה רוחצת, ואף-על-פי שנודע לו שאינה פנויה, הוא נכנע ליצרו. עבירה גוררת עבירה: אחרי שנכשלו ניסיונותיו של דויד להסוות את אחריותו להריונה של בת-שבע, הוא נותן הוראה לגרום להריגת בעלה אוריה.

רעיון החסד מופיע תחילה במגילת רות ומשפיע על מלכות דד לאחר כמאה שנה.  החוט המקשר ביניהם הוא החסדים הנעשים והצלתן של דמויות ממצוקות קשות בעזרת חסדי אחרים[1]

החסד שעשה דוד לבית שאול בא לידי ביטוי תחילה כאשר לדוד אשר נרדף עלי ידי שאול, הזדמנות להרוג את שאול . אנשי דוד מציעים לפגוע בשאול, ודוד מסרב מכיוון ששאול הוא משיח ה'.