המילה עַיִן אינה מציינת רק את איבר הראייה ומקור נביעת מים, מעיין אלא גם משמעויות מושאלות וכן משמעויות אחרות לחלוטין.

העבודה הנוכחית תבחן את משמעות המילה "עין", גלגוליה, יסודותיה והביטויים, הפעלים ומהמבנים הדקדוקיים הנלווים אליה.

הספרות מלמדת כי המרכיב הערבי בעברית בת ימנו נוכח במידה רבה, כאשר מילים, פתגמים או ביטויים מושאלים מהשפה הערבית. בנוסף, קיימת ההשפעה הערבית על השפה העברית בתחום הצורות הדקדוקיות, הדרכים התחביריות ואוצר המלים. . כמו כן, מקורות מקראיים הוסיפו לשפה העברית מילים, ביטויים וצורות דקדוקיות . לשון המקרא השפיעה עמוקות על השפה העברית, תחייתה וחידושיה. בנוסף לאמור גם מקומה של הארמית בשפה העברית נוכח כאשר מילים וביטויים השגורים בעברית הן פועל יוצא של השפה הארמית . גם מבחינה דקדוקית ניתן לראות השפעות ארמיות במערכת הפועל, משקלים, שורשים ונטיות חדשות.

בעלי המילונים התייחסו למילה "עין" בעיקר כאיבר ראייה וכמעיין וכך נוהגות גם קרובותיה, הארמית והערבית.

מטרת העבודה הייתה לחקור את משמעות המילה "עין" , גלגוליה, יסודותיה והביטויים, הפעלים ומהמבנים הדקדוקיים הנלווים אליה.

המסגרת התיאורטית הנידונה בעבודה זו שייכת לתחום הסמנטיקה הלקסיקלית והמושגית. במהלך העבודה אתייחס למחקרים קיימת התייחסות לשורשי השפה העברית בשפה הערבית, הארמית והמקראית ובהמשך מוצגות המשמעויות, הביטויים והמבנים הדקדוקיים במילונים השונים.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי המילה "עין" בארמית נמצאה כבעלת משמעות זהה לשפה העברית, המקראית והערבית ( עין (איבר ראייה ומעין (נביעת מים), אך בארמית המילה עין גם מגדירה עבודה זרה ועינוי. באופן דומה קיים הביטוי "עין רעה" בארמית, עברית, עברית-מקראית וערבית.

המילה עין בערבית פירושה פרושה גם מעוין (העיניים – דומים לצורה הגאומטרית מעוין).