מאז ומתמיד הייתה ארץ ישראל מוקד חשוב ביותר לגידול הגפן. מבין שבעת המינים נכללת הגפן בקבוצה מצומצמת וחשובה יותר המוזכרת בתורה פעמים רבות. סמליותה הדתית-לאומית של הגפן אינה טעונה ראייה.

סקירה זו בוחנת את המילה "גפן" בלהגים מקראיים, ערבים וגלגוליה.

בן יהודה במילונו מפרש את המילה  כרם לאדמה נטועה גפנים  " ויטעו כרם וישתו מן יינו ויישכר".  הפירוש למילה גפן הוא – אילן דק שמתפשט , ובפרט עץ פרי הנותן ענבים שעושים מהם יין .

בארמית מכונה אשכול ענבים 'סֶגול', כינוי המדגיש את הקשר שבין הענבים הנמצאים בצוותא.

שמה של הגפן נגזר מ'גופנו' באכדית. התפתלות וטיפוס הם מתכונותיה המובהקות של הגפן; באין עצם בסביבה, המאפשר לגפן לטפס עליו בעזרת קנוקנות הנכרכות בכל שניתן, תתפרש הגפן על סביבתה ותקרֵא 'גפן סורחת' או 'רוׂגְלִית' (שרועה למרגלותינו, מלשון רֶגֶל).

בספר מלכים,  נאמר: "כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב. וידבר אחאב אל נבות לאמר – תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי…" חלקת האדמה של נבות לא היתה נטועה גפנים או עצי זית, לא נאמר שאחאב ביקש לעקור את המטעים, המדובר בחלקה קרובה לבית המלך, שהיתה גינת ירק, ובכך ביקש אחאב להמשיך.