סקירת הספרות הנוכחית עוסקת במידה בה מוצג האסלאם כסכנה בכתבות חדשות.

נקודת המוצא להתבוננות בתקשורת כתרבות היא, שתוצרי הרדיו והטלוויזיה (כמו גם תוצרי האינטרנט, קלטות הווידאו וכדומה) הם טקסטים המכילים דימויים, נרטיבים וסמלים משותפים, אשר מרכיבים את חיי היום-יום של צופיהם, כמו גם את ימי החג ואת הרגעים ההיסטוריים. תפיסה זו מעמידה במרכז את המאפיינים של התקשורת המודרנית בהקשר של יצירה וצריכה של טקסטים תרבותיים. תקשורת ההמונים מהווה דור נוסף בשרשרת ההיסטורית של במות מתווכות ובלתי מתווכות, של צריכת התרבות, הכוללת מתכונות ונוסחים בתרבות "גבוהה" או "פופולרית".