בקיץ 2011, לאחר עשרות שנים של ניאו-ליברליזציה, החל משנות ה-80, נסחפה ישראל במחאה חסרת תקדים נגד יוקר המחייה, אי-השוויון החברתי ובעיקר הסלמה במחירי הדיור. בתוך שבועיים, מחנה מחאה קטן שהוקם בשדרות רוטשילד בתל אביב הפך לתנועה המונית בהשתתפות מאות אלפי אנשים ברחבי הארץ.

העבודה הנוכחית תבחן  כיצד תנועת המחאה יכולה להוביל לשינוי בתחום הדיור, בעיקר לאור התמודדות עם לחץ ההפגנות ההמוניות, בשנת 2011?

זו הייתה המחאה החברתית הראשונה בהיקף נרחב בישראל במשך 70 שנות קיומה. הגל החברתי שהשפיע על המדינה, הציג מאפיינים ייחודיים שהובילו לשינוי חברתי

המחאה הצליחה לסחוף רבים ואף הובילה להקמתה של וועדה ממלכתית שתבחן  כיצד ניתן להוריד את יוקר הדיור והמחייה בישראל. על כן חשוב לבחון את מאפייני המחאה ומהלכה על מנת להבין כיצד יש לנהל מחאות באופן יעיל ולהשפיע על מהלכים חשובים ומשמעותיים, כיצד ניתן להוביל לשינויים בחברה ובכלכלה הישראלית. כמו כן, המחאה החברתית ותוצאותיה מעניינות מאחר ומדובר היה במחאה לא אלימה שלה השלכות על הכלכלה והחברה בישראל.

העבודה הנוכחית תעסוק בסיבות לפרוץ המחאה החברתית בשנת 2011, כאשר בראשן יוקר המחייה ויוקר מחירי הדיור בישראל, תציג את מהלכיה המרכזיים של המחאה, תגובת הממשל, וההשתתפות אזרחי ישראל במחאה, ללא הקשר פוליטי.

הבדיקה תיערך באמצעות ספרות תיאורטית ומחקרית וכן כתבות שפורסמו באתרי חדשות:  מעריב, ynet, גלובס ועוד.

הרציונל התאורטי לעבודה הנוכחית נעוץ בעובדה כי מדובר במחאה לא אלימה  והשפעתה  על שינויי במדיניות הממשל. בעיקר כיצד מסר לא אנרכיסטי, כלומר לא אלים ולא מנסה ליצור אנרכיה, מצליח לעצב מחדש את יחסי הכוחות. יתר על כן, מחאות אלימות נתפסות כשגויות אסטרטגית, בעוד שמערכות לא אלימות מוצדקות יותר ויכולות להבטיח שינויים במדיניות והטבות אחרות לעיתים.